כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 4

״האישה שאנסה אותי״

התפיסה החברתית של הרבה אנשים גורמת להם לחשוב ש׳אנסים הם בהכרח גברים׳. זה לא נכון, יש גם נשים שאונסות, אומנם פחות... אבל זו עדיין תופעה שקיימת. ״איך אני יודע?״ אתם בטח שואלים את עצמכם. אני יודע... כי אני חוויתי את זה על בשרי.

״אני יודע מה את עוברת, ואני מבין עד כמה זה קשה וכואב לך...
אבל את חייבת להמשיך הלאה, את לא יכולה להמשיך להיתקע באונס שעברת!״ אמרתי לחברה שלי.
״אתה ממש לא יודע מה אני עוברת!״ היא התעצבנה.
״אתה גבר! אתה לא יודע איך אונס מרגיש...
אתה לא יודע איך זה לחוש מושפלת, חסרת אונים, מנוצלת.
אתה לא יודע איך זה להרגיש שמישהו אחר מבצע דברים בגוף שלך בניגוד לרצונך...
אתה לא יודע איזו הרגשה נוראית זו, ואתה גם לעולם לא תדע!
אז אל תגיד לי ש״אתה מבין אותי, ויודע מה אני מרגישה״, כי אתה ממש ממש לא יודע!״
את המילים האחרונות היא ממש צעקה, המון כאב היה במילים שלה, ובכל זאת אמרתי לה:
״אני יודע שאת לא מבינה את זה כרגע, אבל אני כן מבין אותך ויודע איך את מרגישה.
ובכל זאת אני אומר לך - את צריכה להמשיך לחיות את חייך, ולא להמשיך להירקב כל היום במיטה.״
״לא אתה לא מבין ויודע איך אני מרגישה דוד!
זה שכמה בחורות סיפרו לך על האונס שהן עברו, לא אומר שאתה מבין איך הן מרגישות.
ולא דוד, זה שכתבת כמה הסיפורים על אונס מנקודת מבט(ה) של נאנסת, לא אומר שאתה מבין איך אנחנו מרגישות, זה הרבה יותר גרוע ממה שאתה מתאר לעצמך!״ היא אמרה לי, נסערת, על גבול התפרצות של בכי נוסף.
״אני יודע איך נאנסת מרגישה, לא (רק) בגלל שסיפרו לי או בגלל שכתבתי על זה...
אני יודע, כי חוויתי את זה בעצמי.״ לחשתי לה.
״מה?!״ היא שאלה בהפתעה.
*
״זה קרה כשהייתי ילד...״ פתאום התחלתי לספר.
״היא הייתה המטפלת שלי, סוג של בייביסיטר שלקחה מחיר זול יחסית, מחיר זול - שעלה לי ביוקר.
בכל יום, היא הייתה עושה לי ׳טיפול מיוחד׳, היא הייתה מפשיטה אותי - ויושבת עלי כשהיא ערומה.
אז עוד הייתי קטן מידי בשביל להבין מה היא בדיוק עושה, אבל אני זוכר שכאב לי נורא, הייתי ילד קטן, בסביבות גיל 6-7, והמטפלת שישבה עלי - גרמה לי להרגיש מתחת למשקולת ענקית במשקל של כמה טונות.
אני לא יודע כמה זמן בדיוק היא הייתה יושבת עלי, אבל באותם רגעים שבהם היא ישבה עלי, כל שניה הרגישה לי כמו נצח.
אני זוכר שהייתי מנסה להתנתק ולחשוב על דברים אחרים, הייתי מדמיין את עצמי בסיטואציות שונות במקומות רחוקים, הייתי בורח לעולם הדמיון, ממציא לעצמי סיפורים, ומנסה להתנתק מהכאב.
יכול מאוד להיות שהדמיון שלי התפתח הרבה ב׳זכותה׳.
אחרי שהיא הייתה סוף סוף קמה ממני, היא הייתה מקלחת אותי, מלבישה אותי, נותנת לי סוכריה או חמצוץ, ומזהירה אותי לא לספר לאף אחד על מה שהיא עשתה.
*
לא סיפרתי.
פחדתי ממנה, היא הייתה גדולה ואני קטן.
וחוץ מזה, לא ידעתי מה היא עשתה לי, ׳אולי זה בכלל נורמלי? ׳ חשבתי לעצמי, ושתקתי.
זה נמשך בערך שנתיים, שנתיים של סבל באופן (כמעט) יומיומי.
עד שיום אחד אמרתי להורים שלי שאני כבר גדול, אני יכול להסתדר לבד, ולא צריך שיישמרו עלי...
וכך סוף סוף נפטרתי ממנה.
מהבייביסיטר שהייתה אמורה לשמור עלי - ופגעה בי כמו שאף אחד אחר לא פגע.
לקח לי כמה שנים כדי להבין מה היא עשתה...
להבין שחוויתי אונס, לעכל את זה שאני קורבן אונס של פדופילית.
לא סיפרתי את זה לאף אחד, שמרתי את הסוד האפל הזה אצלי בלב.
הלב הוא לא המחסן המתאים בשביל סודות, הם מעיקים, מטרידים, ולפעמים אפילו אוכלים אותך מבפנים.
היו לי סיוטים בלילות, הייתי חולם עליה שוב ושוב, איך היא יושבת עלי, אני נחנק, ולא יכול לנשום... לאט לאט אני גוסס, עד שאני מת.
ברגע המוות הייתי מתעורר מהסיוט, עם גופיה ספוגה מזיעה, נשימה מהירה, ופחד להירדם שוב.
לילות שלמים הייתי נשאר ער בגללה.
*
תמיד כשהגעתי לסיטואציות מיניות עם בחורות, בכל פעם שהן היו מתפשטות - ישר היו עולות בי אסוציאציות מפחידות.
הייתי נזכר בה, בפדופילית שאנסה אותי, וזה היה מוריד לי את כל החשק המיני.
לא יכולתי יותר להמשיך לחיות ככה, הטראומה שיבשה לי את החיים.
אז הלכתי לפסיכולוג, וכחלק מתהליך הטיפול, הוא אמר לי לספר לחברים, לפרוק את זה מהלב שלי.
*
בחורה שנאנסת, זה נורא...
אבל כשגבר שנאנס, זה הרבה יותר גרוע!
״אין הבדל בין אישה שנאנסת, לגבר שנאנס! ואם כבר יש הבדל, אז זה לטובת הגבר...״ עכשיו תגדנה לי כל הפמיניסטיות.
ואני רוצה לומר לך - זה ממש לא נכון!
אנחנו חיים בחברה שובניסטית, שבה התפיסה היא שכל אישה היא קורבן פוטנציאלי, וכל גבר הוא אנס פוטנציאלי.
כשבחורה נאנסת, כולם יתמכו בה, יעזרו לה, יגידו לה שהיא בסדר - והאנס הוא חלאת המין האנושי.
אז נכון, יש מיעוט של דבילים שעדיין יאשימו את הנשים, אבל רוב האנשים, ובעיקר הנשים - יתמכו בהן.
אבל כשזה גבר נאנס, במיוחד אם הוא נאנס ע״י אישה, התגובות הן שונות...
את יודעת איך חברים שלי הגיבו כשסיפרתי להם שנאנסתי בילדותי ע״י אישה?
חלקם חשבו שאני משקר - ולא האמינו לי.
חלקם שמחו בשבילי - ״בואנה יא מלך, איבדת את הבתולים שלך לפני כולנו... יא תותח על!״ והתחילו להריץ על האונס שלי בדיחות.
ניסיתי להסביר להם שזה לא מצחיק, אני רציני, האישה הזו לקחה ממני את התמימות, הבתולים, הכבוד העצמי שלי - והגבריות שלי.
והשאירה לי במקומם חוסר ביטחון, בעיות מיניות, בעיות רגשיות, והמון סיוטים בלילות.
אבל הם לא הבינו.
״אחי, היא נתנה לך עוד כשהיית ילד, היא ׳נתנה׳ לך לתת בראש עוד בתור ילד...
ועוד יש לך תלונות? אני הייתי רוצה להתחלף איתך!״
אחד מהם אמר לי, וכולם צחקו.
כשראיתי שהם לא מבינים, צחקתי איתם, רק למראית עין - מבפנים אני בכיתי.
*
אז למדתי את הלקח - ויותר לא סיפרתי לאף אחד על האונס שעברתי.
שמרתי את זה בלב, את כל הכאב, עד שהתפוצצתי.
לא יכולתי לשמור את זה יותר, הרגשתי שאני חייב לספר...
אבל לא רציתי לתת לעוד אנשים סיבה לצחוק עלי.
אז פרקתי את זה בכתיבה, כתבתי לעצמי, למגירה, כתבתי כדי לפרוק, תירגמתי את הכאב למילים.
כתבתי את הסיפור שלי, יצירה של עצב וכאב.
קראתי אותו שוב ושוב, ובכל פעם שקראתי אותו - דמעתי שוב.
רציתי לפרסם אותו, לקבל תגובות מעודדות מאנשים - אבל התביישתי.
פחדתי שיצחקו עלי.
*
פתאום עלה לי רעיון, שיניתי שני פרטים בסיפור, את הפדופילית שיניתי לפדופיל, ואת הנאנס - לנאנסת.
העלתי את הסיפור לרשת, וקיבלתי תגובות מזדהות, זועמות, כואבות, מעודדות...
קראתי אותן בשקיקה, וזה גרם לי להרגיש קצת יותר טוב.
אף אחד לא צחק על ילדה שחוותה אונס, רק אני ידעתי שהילדה הזו היא בעצם ילד - והילד הזה הוא אני.
*
כשראיתי כמה טוב זה עשה לי, החלטתי לכתוב עוד סיפור, ועוד אחד...
הרבה אנשים לא מבינים למה אני כותב כל כך הרבה סיפורי אונס, הסיבה לכך היא שבכל סיפור אונס שאני כותב - יש חלק מהסיפור אונס שלי.
אני מזדהה עם כאבן של בחורות שנאנסו...
כי גם אני חוויתי אותו.
*
״עכשיו את מבינה למה אני אומר לך שאני מבין אותך, ויודע איך את מרגישה?״ שאלתי את חברה שלי.
היא לא ענתה, הסתכלתי עליה, ופתאום ראיתי שהיא בוכה.
היא התקרבה אלי, חיבקה אותי חזק, ולחשה לי:
״אני מצטערת... לא ידעתי שגם אתה עברת אונס...״
חיבקתי אותה בחזרה, חיבוק ארוך ומלא במשמעות.
ופתאום זלגה לי מהלחי דימעה, ׳זו בטח הדימעה שלה, ובגלל שהלחי שלה קרובה לשלי התבלבלתי.
אין מצב שזו הדימעה שלי, אני גבר, וגברים לא בוכים! ׳ שיכנעתי את עצמי.
ואז זלגה לה עוד דימעה, הפעם מהלחי השניה שלי...
׳גברים לא בוכים׳, זה סתם עוד סטריאוטיפ לא נכון, או שהאונס שחוויתי גרם לי לאבד את הגבריות שלי? שאלתי את עצמי.
׳גם גברים בוכים, הם פשוט לא חושפים את זה, הם אוהבים להראות קשוחים. ׳
עניתי לעצמי.
ונשארתי תוהה, האם זו האמת, או ששיקרתי כדי להרגיש טוב אם עצמי?
ואולי... אולי אני בכלל טועה?
אלוקים יודע.
*
ממני...
הילד (לשעבר) שנאנס ע״י אישה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

דוד חגולי עקוב אחר דוד
שמור סיפור
לסיפור זה 17 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שירה דוד
שירה דוד
אני לא מפסיקה לבכות כאן...
מלך,ריגשת.
הגב
דווח
12345&&&&& לא
12345&&&&& לא
מזעזע גם אני גבר ועברתי תקיפה מינית בילדות על ידי אחי ועוד אחד שעשה לי משהו, לך לטיפול שיעזור לך להתגבר על זה
הגב
דווח
guest
מקווה שהיא תשלם את המחיר. החלמה מלאה!
הגב
דווח
טען עוד 14 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דוד חגולי
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
״מבחן הנאמנות״
״מבחן הנאמנות״
מאת: דוד חגולי
״מכתב לבחור ששבר לה את הלב - שאני ריפאתי.״
״מכתב לבחור ששבר לה את הלב - שאני ריפאתי.״
מאת: דוד חגולי
״בגידה כפולה״.
״בגידה כפולה״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
עולם של ילד
עולם של ילד
מאת: Whatever I Think
אני אוהבת אותך.. מרחוק..
אני אוהבת אותך.. מרחוק..
מאת: חיים רק פעם אחת
חבקי אותי חזק פרק 31
חבקי אותי חזק פרק 31
מאת: Maya B
שחר יפציע-פרק 2
שחר יפציע-פרק 2
מאת: adi love
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D