ההודעה שהייתה משנה את הכול
אם רק היינו מביאים עוד סימן אפילו הכי קטנטן שיש עדיין רגש בקשר הזה...
בס"ד
עוד פעם אני מוצא את עצמי מדפדף בשיחות שהיו לי עם אנשים בוואטצפ ומגיע אלייך,
רואה שאת מחייכת בתמונה, שם לב שלפי הסטטוס שלך את בטח משקיעה את כל כולך לתחביב שאת הכי אוהבת, מסתכל על ה'נראה לאחרונה' ורואה שהיית מחוברת לא ממזמן, השיחה האחרונה שלנו הייתה ב17/05 שעוד האהבה הזאת החזיקה מעמד רגע לפני ההתרסקות, ומתחיל לצוף בגעגועים שהפכו אצלי לשגרה בשבועות האחרונים.
מעניין אם את עוברת תהליך כזה או דומה, הלוואי ויכולתי לדעת אם את חושבת עליי כפי שאני עלייך, או שעברת הלאה כול כך בקלות כאילו היה סתם שנה וחצי של ריקנות.
ונוצר מרחק ביננו, מרחק גדול אך רק אם אני או את היינו שולחים הודעה בוואטצפ כגון "אני מתגעגע/ת אלייך", "את/ה חסר/ה לי", זה יכל להצליח שוב, אם רק היינו מביאים עוד סימן אפילו הכי קטנטן שיש עדיין רגש בקשר הזה, אבל לא אני ולא את פיתחנו שיחה, אין הודעה ממני ולא ממך, ואני עדיין ממשיך להתכתב עם חברים בזמן שאת עדיין ממשיכה להתכתב עם חברות בקבוצה שאני נמצא בה.
אולי את חושבת שבקלות עברתי הלאה אבל לא, אין לך מושג כמה אני נלחם עם עצמי לשלוח לך הודעה, אני בא ללחוץ על המטוס הלבן הזה כדי לשלוח לך אבל אז נזכר בכול הכאב שחוויתי, במשחקי האגו, בחששות של שנינו ולבסוף אני מחליט לא לשלוח, כי אני יודע שגם אם אני אשלח, זה לא ישתנה.
אז יכול להיות שאני מוותר על אהבה ענקית, כי זה יכול לקרות יש ביננו חיבור עצום, יש שם קליק אדיר ואהבה שעוד מחכה להתממש, אבל כבר אני לא יכול להילחם, אין לי יותר כוחות, אני מעדיף להמשיך הלאה, לפרק חדש בחיים שלי, בלי הכאב, בלעדייך.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
ובלי קשר, מעריצה אותך גם על הכתיבה! גרמת לי לצמרמורות
