כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1 1 1

מה היית משנה בי?

ברגעים הבאים שכנעתי אותה שלא הייתי לוקח את הצ'אנס הזה, ובכלל זה לא אפשרי. היא התחילה לספק לי דוגמאות, גלגלתי עיניים אבל כבר דמיינתי את אותה אישה שהיא הכניסה אל עיניי. פתאום מבינוניות ציירתי שלמות, וחשבתי שאני מתאהב מחדש. "אם את מתעקשת, אולי אם הריסים שלך היו יותר ארוכים..." היא הסתובבה לכיווני. יריית הפתיחה. פה הייתה הטעות.

סירות שקטות לא ליוו אותנו בחוף מאחור, כוכבים נוצצים סירבו לרדת עד אלינו.
הרקע לא היה רומנטי וההשראה לא בדיוק מיהרה לטפס על שפתינו.
ישבנו על קצה מיטתו והעלנו זיכרונות קודרים כמאושרים מהחוויות שהספיקו להשתרבב לקורות הקשר של שנינו. הרומנטיקה לא בהכרח נכחה, אבל התחושה לה חיכיתי מאז דיברו הבנות בגן על חתונה ודמיינתי שמלה לבנה וזר אפפה אותי. ידעתי שהוא אוהב אותי, וכבר יכולתי לדמיין את ההינומה על ראשי, רק שלי.
אני בטוחה בזוגיות שלנו, אין לי צורך שהוא יוכיח לי בכל פעם שהוא חושק בי.
ומתמימות השיחה או שעמום הרגע גלשנו לתמיהות עמוקות וסוגיות מסוכנות שהעידו על הביטחון שמייצב את שנינו למפלס אחד של אהבה.
"תגיד, לא שיש לך ברירה אבל היפותטית, מה היית משנה בי?"
"מה זה השאלות האלה עכשיו בייב?" הוא העביר יד על גבי, צחקק ונשען לאחור.
"אם היית יכול", לקחתי את ידו והנחתי אותה בחיקו, "במציאות מושלמת, איך אתה רוצה אותי? עיניים בהירות יותר, שיער דבש, גוף חטוב, חזה שופע? בחייך מאמי, לא היית מעדיף אותי בגרסה פחות משוגעת, עם יותר שכל בראש ופיתוי בשפתיים?"
לחשתי לו ממירב הדוגמאות והעברתי אצבע ארוכה על פיו. שמעתי על השאלה הזו מאיזו חברה שהשתתפה בסדנא להעצמת הקשר הזוגי. היא ברברה על כל מיני נושאים שהם למדו, הרהורים שנועדו לשפר את האמון בבן הזוג, לחזק את הבלעדיות. באים לדברים האלה כל מיני שיכורים בוגדניים או גברים מתוסכלים שמנסים למצות כמה שפחות זמן לבד עם האישה שלהם והיא, נגררת מתוך קטנוניות להחזיר עטרה ליושנה. כאילו שאפשר להתאהב עוד כמו בפעם הראשונה.
"את יודעת, אף אחד לא מושלם. אבל את לא צריכה שום שינוי, שטויות. בואי נעזוב את זה."
"טוב, מה לי לשגע אותך. אם אתה אומר שבכל זאת אין שום דבר..."
הגזמתי, כאילו שפקפקתי בכמה הוא אוהב אותי.
"נו בוא, נלך לישון." נשקתי על אפו וקמתי ליישר את הסדין, יותר מרוצה או עייפה.

* * * * *

פה הייתה הטעות.
ברגע שהיא העלתה את השאלה המשונה הזו, לא עלה בדעתי להשיב לה משהו. עוד אחד מהקטעים הדפוקים שלה.
טיפ קטן לעצמי לעתיד, לא שארצה אחד כזה עם בחורה אחרת אי פעם, אבל אם היא לוחצת עלייך - בשום פנים ואופן אל תענה. תתחמק, תאלתר תשובה, תצא מזה, רק על תיכנע למסע השכנועים הבלתי פוסק. אני כזה טיפש, אולי לא אמרתי לה מספיק כמה שאני אוהב אותה. בטוח.
"מה היית משנה בי?" לא הבנתי מאיפה היא הפילה עליי את החידה הזו, רק הרגשתי נואש ומבולבל.
ברגעים הבאים שכנעתי אותה שלא הייתי לוקח את הצ'אנס הזה, ובכלל זה לא אפשרי.
היא התחילה לספק לי דוגמאות, גלגלתי עיניים אבל כבר דמיינתי את אותה אישה שהיא הכניסה אל עיניי. פתאום מבינוניות ציירתי שלמות, וחשבתי שאני מתאהב מחדש.
"אם את מתעקשת, אולי אם הריסים שלך היו יותר ארוכים..."
היא הסתובבה לכיווני. יריית הפתיחה.
"כן? אז היית אוהב אותי יותר?"
"לא, זה לא מה שהתכוונתי. את שאלת, אז אמרתי. אבל תשכחי, בואי נעזוב."
"לא, אין בעיה, אני רוצה לשמוע. תמשיך."
"כלום, לפעמים אני חושב שהריסים שלך קצרים מדי."
"בסדר, זכותך. מה עוד?"
"סתם, אם כבר מדברים אז אני שם לב שאת בקושי מורחת לק."
"סליחה, יש לך בעיה עם הציפורניים שלי?"
צחקקתי אל הרצפה והישרתי אליה מבט עם נשימה ארוכה. "את זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו?"
היא הנהנה בחיוך.
"דבר ראשון, עוד לפני שהבטתי בעינייך, הסתכלתי על ידך. זו שריטה אצלי, אם אין לבחורה לק אדום מבחינתי היא מוזנחת. שלא תביני..."
"אני מבינה נכון, אל תדאג. אוקיי, אז היית מעדיף שאני אמרח את הציפורניים."
"מאמי אני לא התכוונתי להכתיב לך איך לטפח את עצמך."
"כי אני לא עושה את זה מספיק."
"זה לא מה שאמרתי. די, לא צריך. נפסיק עם זה."
"ממש לא, דבר. אני רוצה לשמוע. קדימה,
שפוך."

"השיער שלך מקורזל מדי, אין לו אופי. אני יודע שזה לא משהו שאת יכולה לשנות, רק להשקיע יותר.
"הריח שלך חמצמץ, אין לך גוון אחד. במקום עשרות הבשמים העומדים על סף מדפך, את מתהדרת באורוות. הסוסים נהנים מעזרתך ואני, עז.
"מרגיז אותי איך שאת מקפיצה חמש סוכריות מנטה על הלשון ביחד, כמו איזו להקת תיפוף דלה.
"ולמה בכל מקום אליו אנחנו הולכים את שואפת אלייך את האוויר, עמוק ורעשני?
"הייתי משנה את ההרגלים המעצבנים שלך שמקבלים את פניי כל בוקר, הייתי מחדד את חיוכך העגום בדרך שיקסים אותי.
"הייתי גורם לך להפסיק להתקשר כל עשר דקות מאז שעזבתי את הבית רק כי התגעגעת.
"הייתי מעדיף את הירכיים שלך מעוצבות יותר. את יודעת, קצת יותר פילאטיס קצת פחות צלוליטיס.
"הייתי שורף את כל הפרינציפים שלך, כמו הקטע שדווקא במשחק הכי חשוב בעונה את נזכרת לאיים על הזוגיות שלנו. פיצוחים עם חברים עכשיו או שאפצח אותם לבד כל חיי.
"ואם כבר מדברים, לרוב הזיופים מגיעים מהכיוון שלך, לא נולדת בלרינה ואת לא כשרונית בציור. "בעיניי זה יפה" מתאים אולי ל"אני מרכז העולם". הצבעוניות שלך היא קשקוש.
"הייתי רוצה אותך רצינית יותר מאשר צינית, פחות רגשנית, יללנית ושתדעי ש"צומי" זה מקסימום שם של חתול.
"את כל החסות והנבטים הייתי בועט חזרה לאדמה, כי את לא מבינה שדיאטה בלי כושר זה לא עסק.
"הייתי עוצם לך את העיניים בכל פעם שאני מחייך לבחורה אחרת, כי בלי הקנאות אולי היית הכי יפה בעולם.
"הייתי משמיד את הפן שלך, כי הכי יפה לך טבעי, אם גם ככה שום דבר לא יעזור.
"הייתי מסביר לך לאט שכל עוד לא קיבלת תעודה מאגודת הסטנדאפיסטים אין לך פריבילגיה לספר בדיחות.
"הייתי מנתח לך את האף, מעדן את הפנים, מותח את הרגליים ומהדק את המותניים. זה לא שהג'ינס יושב עלייך צמוד יותר סתם ככה, התרחבת בשביל להיכנס אליו יפה.
"הייתי משנה בך את הפרצוף המכווץ מפחד, חומץ או גועל.
"הייתי משנה את ההתנהגות המפונקת שלך, על אחת כמה וכמה בפני אחרים. כשאת עושה איתי לחיים במסעדה לא חייבים לשמוע את השקת הכוסות בכל המדרגות.
"הייתי משתיק אותך מדי פעם, למשל באירועים עם ה"בקרוב אצלנו יפה שלי", עם החצי הראשון קשה לי.
"הייתי מכריח אותך להכניס את הבטן, כי נמאס לי שבאותם אירועים חצי אולם מאחל לי פתאום מזל טוב על הילד שבדרך.
"לא הייתי משנה אותך ברגעים בהם את מחפשת להיות שונה מכל השאר. כולם עושים על האש פתאום את צמחונית, כל החבר'ה רוקדים במועדון את רוצה רומנטיקה, כולם זורמים את נתקעת.
"נמאס לי שאני מקרב אותך אליי ואת עייפה, שאת צריכה את החיבוק שלי בשיא החום כשאני מטפטף מסירחון וזיעה.
"הייתי משנה את המנהג שלך להציע לעשות כלים באומץ ובגבורה, כשאחרי שתי דקות שהתחלת והשרוולים שלך שוחים בזרם את דורשת אותי שאקפל לך אותם, כאן ועכשיו.
"הייתי משנה את האופי המופנם והמתבודד שלך. הייתי מדמיין אותך יותר פתוחה, משופשפת, דעתנית במקומות הנכונים, קצת פחות ביישנית.
"הייתי עושה אותך מדליקה יותר אבל קצת פחות מדליקה אותי, תמיד חייבת להצית את הלהבות הכי גדולות בשכונה. הייתי מאריך לך את הפתיל ומלמד אותך איפוק, סבלנות והבנה.
"הייתי מאזן את השיגעונות שלך, קוטל את הרעיונות הטרופים כמו להוסיף עוד יום בשבוע, מציע לך איזו רגיעה בסדנת שתיקה.
"הייתי משנה את הנטייה שלך להרגיז, מייבש את כל הבכי שלך ומסובב לך חזרה את הראש.
"הייתי משנה בך את כל ההיסטריה והחרדות שאת מפתחת מכל ריב, כאילו סוף העולם מתחיל ונגמר בקשר שלנו.
"הייתי משנה את הגישה שלך ומכניס אותך לפרופורציות בכל הקשור לאהבה. יחסים לא נבנים במילה, מבט או אפילו כמה חודשים. אף אחד לא באמת אוהב מישהו בלי אינטרסים, את ילדה.
"הייתי משנה את השאלות הטריקיות שלך, בטח עכשיו תזרקי לי איזה פרצוף כי את עושה סיפור מכל מילה."

הלוואי שזה היה נמחל בזה.

כמה חודשים אחרי אותה שיחה אני מתבגר, משקם, לומד מהי אהבה.
היא לא מוכנה לענות, חברה שלה סיפרה לי שבכל פעם שאני מתקשר היא רועדת באופן שגובר על הרטט בטלפון. מגיע לי לשתוק.
היום היא עדיין פגועה, ובצדק, ואת הפצע שפתחתי בליבה נראה שלא אצליח לשנות לעולם,
לא משנה כמה אשתוקק.
בכל נשימה החודרת את גופי הכובד והחוסר מורגשים בי, החרטה מלווה אותי ככל שאני חושב על הצער שרודף אותה.
פלטתי את השטויות האלה בלי סיבה, דמיינתי אישה אחרת וייחסתי לה את כל הדברים הקטנים שאני אוהב אצלה ומתיימר להתכחש להם.
הפרתי את כל החוקים באהבה, ובעיקר פגעתי בה.
היא, שקיבלה אותי רחוק שנות אור ממושלם עבורה. אחרי שאימצתי כל כך הרבה את הגאווה כעת אני מודה שמגיע לה כל כך הרבה יותר.
עוד טיפ קטן, לפני שאתה לומד לנהוג אל תשים את הידיים על ההגה.
לפרצופים כל הלילה מינוס קפה בבוקר - סטה מעט מהנתיב.
לכמה ימים של געגוע - עלה על המדרכה.
לפרידה - פנה שמאלה.
וכדי להגיע ליעד בחיים - פשוט שתוק.

בין נקיפות המצפון לייסורים שלא מניעים את הזמן מלדבוק במקומו, אני מביט אל המראה ובקושי מזהה את עצמי ובעיקר, מחפש את דמותך לצד כתפי.
היום אני תואם את כל הקלישאות שלך, ממרר את דמעות העצב ומדמיין את האושר על פנייך.
הגעגוע חוצה בי גבולות, סוחף נהרות, מכתיב מצבי רוח.
היום אני צמא לעומק ששרות עינייך, רוצה אותך כמו שאת.
היום אני מתאהב בה מחדש,
היא מושלמת בעיניי,
תשמעו כולם.
בדיוק כפי שהיא, עם הקנאות, שמחת החיים והטבע ששייך רק לה.
וכשאראה אותה, בתום הסבל הנוראי שמגיע שיחנוק אותי על כל דמעה שהסטתי אל עיניה,
אקווה שאשתנה ואבקש סליחה.
ואחרי שאצטער והיא תסלח וניזכר למה התאהבנו, אזכור שלא תמיד תושיט לי יד פיוס בחזרה.
לא אספר לה כמה היא טובה ואחת ויחידה,
לא אלחש בפניה שהשלמות נחקקה על שמה ולא אצעק בגגות העולם את יופייה.
רק אנגיש עם האוויר הכי קרוב לשפתיה שלוש מילים,
אנשוף אל ליבה שלא משנה כמה פגמים יהיו בה בעיני העולם,
עבורי היא תמיד תהיה מושלמת.

ולמרות שלא מגיע לי, הרשו לי לכתוב את הסוף הבא:

* * * * *

הסתכלתי לו עמוק בעיניים וידעתי שהוא מתכוון.
לא קניתי את התירוצים שלו, אבל ידעתי שבתוך תוכו הוא באמת מצטער.
והחזרתי לו בשלוש מילים את כל מה שחשתי כלפיו מעולם.
שלוש מילים בכוחן לגבור על כל יצרי העולם,
ומרגע שאמרתי לו הבנתי לראשונה שאני מאוהבת.

* * * * *

ואת ההמשך כבר לא הוספתי אני...

* * * * *
"עכשיו כשהכול בסדר, אני רוצה לשאול אותך איזו שאלה."
"לא! אל תתחילי."
"בחייך, אני סומכת עלייך."
תברח עכשיו.

או שתישאר להתמודד.

ליאור ליאור עקוב אחר ליאור
שמור פוסט
לשיר זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Marin Gabsi
Marin Gabsi
הכתיבה שלך פשוט מופלאה!!
הגב
דווח
ליאור ליאור
ליאור ליאור
תודה רבה אהובה ❤ איזה כיף שאהבת! :)
הגב
דווח
Anonimit Anonimit
Anonimit Anonimit
מקסים מקסים מקסים! יופי של כתיבה
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש במגירה
ליאור ליאור
הפרפרים שבלב שלי
הפרפרים שבלב שלי
מאת: ליאור ליאור
אבא, איך הכרת את אמא?
אבא, איך הכרת את אמא?
מאת: ליאור ליאור
היי, אל תבכי
היי, אל תבכי
מאת: ליאור ליאור
עד שאהבה תכלה
עד שאהבה תכלה
מאת: ליאור ליאור
מעורר השראה
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
נשים אתן לעולם לא תבינו כמה זה קשה
נשים אתן לעולם לא תבינו כמה זה קשה
מאת: Matan Osrovitz
מחכים למשיח
מחכים למשיח
מאת: סתם אחת
ילדה, זה בשבילך.
ילדה, זה בשבילך.
מאת: Roni ron Nassi
פוסטים אחרונים
נופל ארצה - פתית שלג
נופל ארצה - פתית שלג
מאת: Avaraius The Tale Teller
אבא
אבא
מאת: Pessimistic, narcissistic, egocentr Person
בשבילך
בשבילך
מאת: Carmel Levy
לא זה לא
לא זה לא
מאת: M A
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan