כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
4

ילד של חורף

הוא ילד של חורף כי החיים הפכו אותו קר

"אנחנו אנשים כל כך שונים" הוא אמר. וזה נכון באמת, הוא ילד של חורף כי החיים הפכו אותו קר. ואני ילדה של קיץ, של אש ולהבות ועכשיו כשהקיץ בפתח אני לא יכולה עוד להכיל את הקור שלו.

פתאם זה הכה בי.
אחרי שבועות של ציפייה שהוא יתקשר, יתחרט, ישלח הודעה. יבין שהוא לא מתנהג כמו עצמו, הבנתי שזה פשוט לא הולך לקרות.
הבנתי שכנראה יש בו צד עשוי מקרח, שלא הכרתי, צד כזה שחושפים כשלא יודעים להתמודד.
חשבתי שאצליח לעורר אותו עם מילים, שהם הנשק הכי חזק שלי אבל הוא לבש עליו אפוד כבד. ופתאם הבנתי, שקרח ואש לא הולכים יד ביד.

אחרי שבועות בהם חיכיתי שהוא יחזור להיות האדם שאני מכירה הוא העדיף להישאר שותק. אולי כי זה פשוט יותר קל. אולי כי אחרי שעברת הרבה בחיים אתה מעדיף להיסגר, להיאטם ולא להתמודד עם מה שקורה בלב. אז אתה לא נותן לאף אחד להיכנס.
ואני נתתי לו להיכנס ונעלתי את הדלת אחריו. ואחרי שבועות של המתנה, הוצאתי את המפתח מהמחבוא שלי ונתתי לו לאט לאט לצאת. כי הוא צייר לי עליו בצבעים שחורים ושרט ופצע.. ואני לא רוצה אותו שם יותר.

הוא יוצא בחלקים, כל פעם סיפור אחר, רגע אחר שחווינו. כל שעה עוד נשיקה יוצאת ממני ומפנה מקום לאחת אחרת, טובה יותר. זה היה קשה לפתוח את הדלת לגמרי, לשחרר באמת ולהבין שזהו, זה באמת נגמר ולא יהיה שוב. אבל כשהקשר פצוע, הכאב מלווה בתחושת הקלה, מן מחנק בגרון שיורד. אז הוא נשאר עם הקרח ואני מחפשת את השמש שתחמם ותעלים את המגע הקפוא שלו בלב.

נתתי לעצמי לשחרר באמת כי הגיע הזמן. כי הבנתי שמגיע לי משהו טוב יותר. כי הבנתי שמי שחשבתי שהוא, הוא אולי לא הוא באמת. או שאולי הוא מנסה להיות מישהו אחר, מישהו שקל יותר להיות. והוא שחקן טוב, אבל אני צריכה מישהו שלא יפחד להוריד את המסיכה. חיכיתי לתובנה הזו הרבה זמן, ידעתי שהיא תגיע אבל תמיד עוד נותרה בי תקווה שייתן לי מקום. ואז החלטתי לרוקן את המקום שנתתי לו ולפנות לבחור אחר שירוויח את מקומו. שרפתי הכל, מחקתי ואישרתי. כמו שהוא מחק, ולא הביט לאחור. אולי מתישהו יבין את טעותו, אולי גם לא. אבל אני הבנתי שנגמרו לי הכוחות לחכות.

יש אנשים שאחרי שנכוו חוסמים את ליבם, הם לא מתקרבים יותר לאש, הם הופכים לקרח. אנשים כאלו מונעים מפחד ומהגיון כדי לא להרגיש כלל. ואולי יום אחד יפגשו באש שתמיס את הקרח, לא אחת שיתרחקו ממנה, וירשו לעצמם להירטב ולנזול כמו כולם, ולבכות עד שיצא הכל.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

בר בר עקוב אחר בר
שמור פוסט
לשיר זה 13 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Ziv Rakah
Ziv Rakah
וואו. ❤
הגב
דווח
בר בר
בר בר
תודה 3>
הגב
דווח
Diana Zaurov
Diana Zaurov
מדהייייים !!!
הגב
דווח
טען עוד 23 תגובות
כותבי החודש במגירה
מרגש
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D
פוסטים אחרונים
מטבע
מטבע
מאת: איש המגבעת
סיפור
סיפור
מאת: Carmel Levy
כוח כבידה
כוח כבידה
מאת: צאדיק צ
הימסה
הימסה
מאת: ד. פ.
המדורגים ביותר
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
מאת: Emily Waldorf
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
מאת: . .
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
ביום שהיא תפסיק לענות לך
ביום שהיא תפסיק לענות לך
מאת: שבורת כנף