על מזוודה ואהבה נכזבת
אני לוקח את כול האהבה שלי אלייך, ומכניס למזוודה אחת קטנה.
אני לוקח הכול, את כול האהבה שלי אלייך.
את כל התשוקה שלי אלייך, את כול המחשבות,
את כל הזיכרונות, את כול אותם השנים שהיית שם.
לוקח גם את כול הדברים שמזכירים לי אותך.
בין אם זה החולצה שהכי אהבת שהייתי לובש,
ובין הסוודר בנשיקה הראשונה שלנו.
אוסף את כול התמונות שהיינו ביחד,
ומכניס את כול זה, למזוודה אחת קטנה.
עצרתי את כול המלחמות, את כול סערת הרגשות שהיה לי בלב,
ואמרתי דיי, זה כבר לא אפשרי.
לקחתי אוטובוס לשדה התעופה, הנסיעה הרגישה כמו נצח.
היו המון פקקים, התקווה אמרה לי:"זה עוד אפשרי!"
ההיגיון אמר לי:"אל תקשיב לתקווה, זה נגמר סופית!"
ומי שהכי עיקב אותי היה הלב, שלא ידע מה לעשות.
"אני אוהב אותה" מצד אחד,
"אבל היא לא אוהבת אותי כמו שאני אותה" מצד שני.
ירדתי מהאוטובוס באמצע הנסיעה והחלטתי לקחת עוד זמן לעצמי, זמן לכייף.
זמן לבילויים עם חברים, זמן לרקוד ולשמוח, ואת האמת אני שמח שהיה לי את הזמן הזה,
בזמן הזה התבשלתי והלב שלי לגמרי בטוח במה שהוא עושה.
ושוב לקחתי אוטובוס לשדה התעופה, עם אותה מזוודה.
הפעם, הנסיעה הייתה קצרה יותר בהרבה.
הלכתי לשדה תעופה, והלב שלי מתהפך מבפנים.
אבל הוא הבין שדיי, זה כבר לא זה.
התקווה עמדה לצידו, וניסתה לחזק אותו ולעודד אותו עם אדון כוח.
לקחתי כרטיס נסיעה, ולאחר חצי שעה נאמר:
"מטוס מס' 322 יוצא, למקום נידח"
עליתי במהירות למטוס, בהחלטה סופית.
הגענו אל היעד, לאחר נסיעה של 12 שעות.
זה היה פרידה מאוד קשה, הרי המזוודה הזאת נהפכה לחלק ממני.
לאחר עוד מלחמות קטנות אחרונות בין התקווה להיגיון, החלטתי שזהו.
שמתי את המזוודה במקום נידח במוח שלי, והמשכתי הלאה.
ועכשיו, אני מחכה לאהבה הבאה, שתישאר איתי לכול החיים.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
