כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1 1

לומר לך תודה (?!)

התחושה היא שלא מגיע לך! הרי פגעת בי כלכך עם השקר הזה, ועוד אחרי שהצהרת כלכך הרבה פעמים כמה הכנות חשובה לך

בצורה מפתיעה, לאחרונה אני מוצאת את עצמי יותר ויותר נאבקת בצורך וברצון לומר לך תודה.
התחושה היא שלא מגיע לך! הרי פגעת בי כלכך עם השקר הזה, ועוד אחרי שהצהרת כלכך הרבה פעמים כמה הכנות חשובה לך.
כן כן, לא רצית לפגוע סתם, אבל בחיאת! לזלזל ככה באנטליגנציה שלי? קצת מוגזם.

זה לא שהיית חייב לי משהו, או שלא הייתי נפגעת מהנטישה והדחייה, אבל לא היית פוגע בי באופן פעיל ומרסק את האמון שלי בך ובכל מילה שאי פעם אמרת לי.
אבל הכי נורא? פגעת בביטחון שלי בעצמי, בשיקול הדעת שלי, גרמת לי לפקפק ביכולת שלי להשתנות באמת.
התחושה הייתה כאילו אני הולכת בדרך חדשה ולא מוכרת ופתאום חוטפת מכה ישירות בחזה שמעיפה אותי אחורה עד לפרשת הדרכים שהייתי בה ממש בתקופה שרק הכרנו.

ומה עכשיו? עכשיו אפשר לחזור למה שהייתי פעם, סייבורג חסרת רגשות, "פסל שיש" כמו שאלון קורא לי.
או לחלופין, להמשיך לכאוב. להתאבל על לכתך. להבין שהכאב (כפי שצפיתי) הוא חלק מהותי מלהרגיש שוב.
זוכר שאמרתי לך שאני משחקת משחק חדש? Name the feeling? אז למדתי מחדש גם לכאוב.

עבר יותר מדי זמן ועדין שורף. אבל הכעס נעלם, וכשנעלם הכעס כל מה שנשאר זו האהבה. ואני לא רוצה לאהוב אותך, או אותך באופן כללי. אצלי אין פרק ב' באמון - לא קיים. אבל הרגשות עדין שם. רק שהפעם, במקום לכבות את הסוויצ' אני לומדת להכיל את הרגשות האלה ולהתמודד איתם, יום-יום, שעה-שעה.
לאט לאט זה כואב, אבל קצת פחות.
למדתי בעזרתך לאהוב שוב, על כך אהיה אסירת תודה לנצח.
היה דרוש בנאדם עם אופי מאוד מסויים, כמו שלך, בזמן הנכון, כדי לתת לי את הפוש הזה בדיוק בטיימינג הזה.

שנינו לא מאמינים בצירופי מקרים וככל שהזמן עובר, יותר ויותר אני מתחילה להאמין שהסיבה שהכרנו והתזמון המדוייק הזה, היו בדיוק מה שהייתי צריכה, בשילוב עם העבודה שעשיתי על עצמי. היית הפוש האחרון. נתת לי לטעום מעט ממה שאוכל להשיג אך אמשיך בדרך הזו, היית טריילר!

נסחפתי לתוכך בלי מעצורים, חוויתי הכל בעוצמה מטורפת, הרגשתי שאני נוסקת הכי גבוה שאפשר והייתי מאושרת, באמת ובתמים מאושרת!

אז מה היום בעצם? היום אני לא צריכה להאבק ברצון לכבות את הרגש. אני לא כועסת. אני פגועה, אבל לא מאשימה את עצמי (או אותך) בשום דבר - הכל קורה בדיוק כמו שצריך לקרות.
מה שכן, מדי פעם אני עדין צריכה לגרש מחשבות על טיב שיקול הדעת שלי, הפקפוק ברלוונטיות ההחלטות שלי מאוד לא קל לי.

אני תופסת את עצמי במחשבות של חוסר אמון, תמיד תהייה לגבי טוהר הכוונות של אנשים ואמינות דבריהם. הרי גם אתה אמרת שאתה אוהב. גם לך האמנתי. גם אתה התנהגת איתי כמו נסיכה ונתת לי להרגיש כאילו תניח את כל העולם לרגלי. ואיפה אתה עכשיו?

אני מאחלת לך המון אושר, אהבה, שמחה בהכל ומיצוי עצמי. אני מקווה שתזכה להיות נאהב ותאהב כמו שלא אהבת לעולם. אני מאחלת לך בעיקר נחת ותחושת שלמות.
עדין אוהבת, המון.
סופיה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Sophia Shapira עקוב אחר Sophia
שמור פוסט
לשיר זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Amit Barouch
Amit Barouch
מהממת!!!
הגב
דווח
כותבי החודש במגירה
Sophia Shapira
תודה שלקחת את הבס
תודה שלקחת את הבס
מאת: Sophia Shapira
בהצלחה,  רק אל תשכח לחזור
בהצלחה, רק אל תשכח לחזור
מאת: Sophia Shapira
אל תגיד שאתה אוהב אותי
אל תגיד שאתה אוהב אותי
מאת: Sophia Shapira
אהבה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D
המדורגים ביותר
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
מאת: Emily Waldorf
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
מאת: . .
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
ביום שהיא תפסיק לענות לך
ביום שהיא תפסיק לענות לך
מאת: שבורת כנף