ומה איתי?
אני תמיד דואג שיהיה לכולם טוב, אז למה לא דואגים לי בחזרה?
אני נמצא באולם מלא אנשים.
כולם שמחים, כולם חוגגים.
אף אחד לא חושב שקרה לי משהו,
לאף אחד לא היה אכפת שמודבק לי פרצוף תשעה באב,
עוברים מולי אנשים, מביטים עליי וממשיכים הלאה.
מכירים את התחושה הזאת?
שהרגשות שלך הם כמו אוויר מוחלט?
שאף אחד לא יודע מה עובר עלייך,
ואפילו לא יטרחו לשאול מה קרה לך?
שהדמעות הם שנייה מלרדת לך על הלחיים,
ואתה נחשב מוזר בעייני כולם?
הרי כולם חוגגים, כולם שמחים,
כולם צוחקים ומאושרים ולאף אחד לא אכפת, שיש אחד שמדוכא שם בפינה.
הזה שתמיד רועש ודווקא היום נהיה שקט בגלל מה שעובר לו בראש, ועצם זה שהוא כמו אוויר בישבילכם זה גורם לו להיות עוד יותר עצוב.
זה שמדבר עם האנשים באולם יום יום קבוע, מצחיק אותם ותמיד דואג להם שיהיה להם טוב, זה שתמיד בישביל אוזן קשבת וכתף תומכת, ושהוא צריך אין אף אחד.
הרי ברור, הוא צריך לרצות את כולם, לא ככה?
אבל מה אם יחס בחזרה? אתם רואים שהוא מבואס, תיגשו אליו, תשאלו מה קרה, תבררו, אל תשאירו אותו ככה, ואתם הרי מבינים שכשאתם לא מתייחסים אליו והוא לא מרגיש תמיכה, הוא מרגיש כמו אוויר, וזה מדכא אותו עוד יותר.
מכירים את ההרגשה הזאת? , זאת ההרגשה שלי.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
