כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1

עד כמה אני באמת מוכן?

לחיות את החיים

אנחנו תמיד מסתכלים על חיים של אחרים מזכוכית המגדלת המיוחדת שלנו.
כל אחד מאיתנו חי בצורה שונה ובן אדם נפרד בפני עצמו.
אבל כשאני מביט בעולם הזה, אני לא מרגיש כלום.
איפשהו נשאר מאחור הילד שהייתי.
הילד הקטן, הרזה, הביישן והפחדן, שרק רוצה שיאהבו אותו.
במציאות שבה בכל משפחה שנייה יש הורים גרושים, ועם המציאות בכלל, קשה להישאר אופטימי.
ילד מקבל את כל מה שהעולם מקרין אליו, לא לימדו אותי יותר מדי במהלך חיי, למדתי בעיקר מהסביבה.
אנחנו בוחרים את החיים שלנו, את האהבות שלנו, את הבחירות שלנו.
הבחירה הזו, החיים עצמם, הרגש, הכל, האם אני באמת מוכן לזה?
מה זה בכלל רגש?
מה זה קרבה?
מה זה אהבה?
20 שנה חלפו להן כאילו עברה דקה.
בינתיים, כשהשעון ממשיך לתקתק, אני ממשיך לחשוב עם עצמי, למה לא ניסיתי?
המילים הן כלי כל כך חזק, שההרגשה האמיתית, היא פשוט נעלמת, שוכחים מה היה כשהיינו ילדים.
כשהיינו מתלהבים מבובות וצעצועים, משטויות, קופצים, משתוללים, מחייכים, צוחקים, בוכים, מרגישים.
ואז בית ספר, בגרויות, חלק אפילו לא מקבלים בגרות.
צבא, רישיון נהיגה, מסיבות, אהבה ראשונה, חיוך, פגיעה.
כמו תאונת דרכים חזיתית, כשהעץ חוסם את הרכב שלך וכרית האוויר עוצרת אותך מלמות, ככה אנחנו עוצרים את עצמנו מלחיות.
האם אני באמת מוכן לכל זה?
לעתיד.
עד כמה אני באמת מוכן?
מה אני באמת מוכן לעשות כדי להיות מאושר?
התשובה, שום דבר.
פשוט שום דבר.
פשוט בוחר להישאר ילד בן 20, בדרכי המיוחדת.
אולי אני אפגע בכל האנשים שירצו להכיר אותי, בכל אותן הבנות שירצו אותי בהווה ובעתיד?
אולי אני לא האדם הנכון?
זו הרגשה עצובה לחשוב שאולי אנשים מבזבזים עלייך את זמנם.
כשהזמן שלנו גם ככה קצר.
אתה רוצה לאהוב, להרגיש, ומרוב שדימיינת את זה וחשבת על זה, זה מגיע, ואתה לא מרגיש כלום.
הכל זמני, ולא מספק.
אתה כבר מכיר את רוב הדברים, ככה אתה חושב, אבל לא מכיר כלום.
עוד לא ראית כלום, עוד לא הוצאת רישיון, עוד לא למדת לשחות, ליפול, לקום.
עוד לא למדת להתמודד, עוד לא למדת לעמוד על שלך.
הילד הפך לגבר, והתחושה מוזרה.
מוזר להתבגר, מוזר להיות מבוגר פתאום.
האחריות, השוני, החיים.
איך משלימים את הפער?
מה טוב יותר?
לבד או ביחד?
ואם ביחד, אז איך שורדים את זה?
אתם מאושרים?
אני מאושר?
לא חושב.
הלוואי והיינו.
אבל האושר משעמם אם לא הופכים אותו למשהו ששווה להילחם עליו.
לצערנו המלחמה גווה מחיר, מאמץ, והמון כוחות.
עד כמה אני מוכן לכל זה שאלתי את עצמי.
אני מפחד.
אבל אתגבר על הכל.
אני רוצה לחיות כמו כל אחד שחי את החיים שלו באושר.
ברגע שאצליח לעצור את המכונית לפני שתגיע לעץ הארור הזה ותעצור אותי.
אני אעצור אותה קודם, ואמשיך בדרכי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Shoval Lavid עקוב אחר Shoval
שמור פוסט
לשיר זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
T Y
T Y
התחברתי
הגב
דווח
Shoval Lavid
Shoval Lavid
תודה רבה
הגב
דווח
Dark Angel
Dark Angel
תותח!
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש במגירה
מעורר השראה
הצלחה זה לאהוב
הצלחה זה לאהוב
מאת: Til Til
גִּבּוֹר הַיּוֹם
גִּבּוֹר הַיּוֹם
מאת: בת-אל שוורצמן
חיפשתי הרבה
חיפשתי הרבה
מאת: SAHAR ..
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
פוסטים אחרונים
הבעיה האמיתית עם אפליקציות היכרות
הבעיה האמיתית עם אפליקציות היכרות
מאת: L'Etranger surréaliste
אהבה
אהבה
מאת: אלמונית אלמונית
החיים מרגישים לי כל כך חראא , אני כל כך שבורה וחסרת כוחות
החיים מרגישים לי כל כך חראא , אני כל כך שבורה וחסרת כוחות
מאת: Shiraz corn
מחשבות על הבלתי מושג
מחשבות על הבלתי מושג
מאת: Anne Hope
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי