אופטימיות
היכן את מציאות, אל תהפכי לאשלייה
לא ביקשתי לעצמי הרבה ואולי דרשתי קצת יותר מידי
רק ביקשתי פיסת קרקע שאוכל לקרוא לה בית
גן העדן הפרטי שלי
עליה אקים לי ארמון, לא במימדים גדולים ולא רחב היקפים
אך שיהיה חמים בו, והרוח תבקר בין כותליו
סביבו תהיה ירוקת וצבעונים שיקשטו את פניו
ועץ גדול זקן ששורשיו איתנים ועליו אחרוט ראשי תיבות אהבתי
ונדנדת טלאים רחבה שתזכיר את ילדותי
ובארמוני הקט ביקשתי אותך
נשב ליד האח עטופים בשמיכה חמה
מתענגים בלהבות שבוערות מבפנים
לטיפות רכות, שפתיים נושקות,
וגופינו העירומים חבוקים
היכן את מציאות?
אל תהפכי לאשלייה
שלח תגובה
נתיאל דניאל
•
הוא בטח מחכה לרגע הזה איתך מול האח
הגב
דווח
הפוך קטן
•
זה כל כך טוב.. מעורר בי נוסטלגיה וציפייה ועצב ותקווה..
הגב
דווח
