המקום שלך לכתוב

ואז אתה נכנסת לחיים שלי, ושברת כל חלק שבי.
לקחת את שמחת החיים שלי, את האור הזה שהיה בי.
"מיס ביטחון עצמי" הפכה לידך בשניות לילדה כבויה ומפוחדת שהעיניים שלה נצצו מדמעות כל הזמן,
רגישה כזאת שבוכה מכל שטות.
לקחת את האוויר שלי, שנתיים שאני סובלת מקוצר נשימה בגללך.
הגעת ושברת את כל החומות שלי.
היום אני כבר לא צוחקת מכל דבר כמו פעם, ואני חושבת אלף פעם לפני כל מילה שיוצאת לי מהפה.
שלא נדבר על המוזיקה שלי, שהפכה להיות כולה שק של עצב אחד ענקי.
אפילו את הלילות לקחת לי, כולם הפכו לסתם שעות של חושך בחוץ בדיוק כמו הימים שלי.
ואתה תמיד מוכיח, שלא אכפת לך כל מה שקורה לי.
אתה תמיד מוכיח כל פעם מחדש שיש לך לב מאבן, שאתה ניזון ממשחקים, מאגו ומשקרים.
אתה לא יכול לחיות חיים אמיתיים כי אתה לא מכיר באמת, אין בך חמלה ורגישות.
אין בך כלום.
אתה תמיד מוכיח לי כמה אני טיפשה, ושאתה כ"כ לא שווה את זה.
אבל להגיד לך את האמת? כבר הפסקתי לכעוס על עצמי. אני לא אשמה שנולדת דפוק.
ונכון, על כל צלקת שנשארה לי חרוט השם שלך באותיות גדולות.
אבל אני יודעת שיום אחד אני אתרפא ממך, יום אחד "מיס ביטחון עצמי" תחזור בפול טיים
כשאתה תישאר מאחור, ריקני ומחפש דרך. מגיע לך.

ואני מודה, לפעמים אני נזכרת בעבר ובחיוך שלך, בעיניים הכחולות שלך שהייתי מביטה בהן והייתי נמסה, אז אני מתרככת.
אבל אתה תמיד מוכיח, שכולך מסיכה אחת גדולה.
ולפעמים בא לי שתקרא את הכל, את כל המילים, שתקרא ותבין כמה עברתי בגללך.
אבל בסוף, אתה תמיד מוכיח לי שאתה נשאר בדיוק אותו דבר.