כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
6

אני שרמוטה

מעולם לא אהבתי, ומעולם לא אהבו אותי, כי איזה גבר ירצה בחורה שכל הגברים זיינו אותה?

"אז זה נכון? " דור שאל אותי
"מה נכון? "
"שאת הזיון הכי טוב שיכול להיות לי"
הסתכלתי עליו, נושכת קלות את השפתיים, מביטה עמוק אל תוך העיניים הירוקות שלו שמנצנצות מרוב חרמנות.
"אולי" עניתי

כבר שנים שאני ככה, מסתובבת עם שלט "שרמוטה" על הגב, בנות שונאות אותי כי בני הזוג שלהם עושים עלי ביד בשירותים בזמן שהן ישנות, גברים שונאים אותי כי הם אף פעם לא יוכלו להשיג את מה שהם באמת רוצים, אותי.
יצרתי לעצמי שם של מגשימת חלומות, קוסמת, כזאת שיכולה ללמד אותם כמעט את כל התנוחות בספרים, את זאת שיודעת למצוץ מגיל 13, ואין דבר יותר נעים מהלשון שלה.
כבר שנים שאני ככה, זוכה לאלפי הודעות בכל יום, אני מקבלת מעל לשלוש מאות לייקים גם אם אני מעלה "בוקר טוב".
כבר שנים שאני יוצאת למועדונים וכל העיניים נעות סביבי, כולם מסתכלים עלי, כולם רוצים אותי.
אז לירון, כל מה שאי פעם תרצו, ולא תוכלו להשיג.
אני לירון, ואני בתולה.
בחיים לא הייתה לי אהבה.

זה סיפור די ארוך, אני אפילו לא זוכרת מאיפה הוא התחיל, אני כמעט בטוחה שזה קרה בגיל 12, כשליאם עשתה עליי חרם, וסיפרה שמועות שאני נותנת ביד לבנים בשכבה בשירותים.
אולי אני אשמה, כי מעולם לא ניסיתי לעצור את גל השמועות הדוחה הזה שקל מאוד לילדים להפיץ, הם לא חושבים על משמעות המעשים שלהם, הם לא יודעים עד כמה מילים יכולות להרוס חיים שלמים של בן אדם תמים אחד שכל מה שהוא עושה זה לקחת עיפרון מהקלמר המזדיין שלך בלי רשות, תתגברי על זה ליאם!
סתם..

מעולם לא אהבתי, ומעולם לא אהבו אותי, כי איזה גבר ירצה בחורה שכל הגברים זיינו אותה? אף פעם לא באמת הבנתי את המונח "שרמוטה" למה אכפת לכם עם כמה שכבתי? לכמה ירדתי? וכמה נגעו בי? זה עניין שלכם? לא. ומי אתה שתקראו לכל בחורה, ולא משנה מי היא זונה או שרמוטה או כל הכינויים המטומטמים שהדור שלנו יצר?

אין לי כל כך הרבה חברות, כי איזה בחורה תרצה שבן הזוג שלה ידמיין את החברה הכי טובה שלה במיטה?
יש לי חברה אחת, דניאלה, והאמת שהיא לגמרי מספיקה לי, היא החבר שלי והחברה הכי טובה שלי, היא סוג של מאמא בשבילי, היא הכל.
זה היה ערב יום שישי, התלבשנו ויצאנו למועדון בתל אביב, הייתה הפקה מטורפת והחלטתי שהפעם אני מגשימה לכולם את החלום, רוצים אותי שרמוטה? אהיה.
"את עושה טעות" דניאלה לחשה לי באוזן תוך כדי שהיא צובטת אותי.
מולי עמד בחור גבוה, השיער שלו היה שחור פחם והיו לו עיניים חומות דבש גדולות ומרגשות. הוא לא הפסיק לבהות בי, אפילו די התרגשתי.
הצביטות של דניאלה לא הפריעו לי, היא יודעת עד כמה אני חדורת מטרה, וכשאני רוצה משהו גם אלוהים לא יזיז אותי מזה.
"היי" הוא התקרב עם 2 כוסות וודקה בידו והגיש לי אחת
"היי" עניתי.

אני לא אספר לכם את כל הסיפור, כי זה יהיה סתם חופר ולא מעניין, מפה לשם עלינו על המונית שלושתנו, אני דניאלה ועומר, הבחור שפגשתי במועדון. את דניאלה הורדנו בבית ומשם נסענו אליי, ההורים שלי בדיוק נסעו לסבתא שלי לביקור בצפת.
נכנסנו לחדר שלי שסידרתי מראש לרגע הזה, המצעים הלבנים שלי היו נקיים וחדשים מהניילון והיה להם ריח של חדש.
התחלנו להתנשק, לגעת אחד בשנייה בקצב מטורף, בתשוקה כזאת שגרמה לי לרטוט.
נזרקנו על המיטה, הוא מעליי, מנשק לי את הצוואר ומפשיט ממני את הבגדים.
קפאתי.
היד שלו ליטפה את פנים הירך שלי
אני קפואה, לא זזה.

"הכל בסדר? " הוא שואל ומתיישב
"כן" אני עונה, מנסה להוכיח עד כמה שרמוטה מנוסה אני.
הוא נשכב מעליי שוב, כמעט ומוריד לי את החזייה, הפחד תוקף אותי. האם ככה צריכה להיות הפעם הראשונה?
"תעצור" אני מבקשת, הוא עוצר מיד ושוב מתיישב, אני מכסה את עצמי בבגדים.
"ידעתי" הוא אומר ומתפקע מצחוק מתגלגל שכובש אותי.
"מה ידעת? " אני שואלת
"שאת בתולה, שאת פאקינג שקרנית! " הוא ממשיך לצחוק.
אני הופכת להיות אדומה כמו עגבנייה
"מה אתה מבלבל את השכל? " אני תוקפת.
"אני מכיר אותי לירון, זאת אומרת אני לא מכיר.. שמעתי עלייך, ברגע שראיתי אותך במועדון ידעתי שכל התדמית הזאת שיקרית. "
אני יושבת ומביטה בו,
לא מעזה להוציא אף הגה מפי.
"את מקסימה..
ואני אשמח אם פעם נוכל לצאת לדייט, נורמלי.
ואולי.. אסכים להיות הראשון שלך" הוא מצחקק שוב.

***
לאהבה יש כל מיני צורות, לרוב היא מגיעה כשאנחנו מפסיקים לקרוא לה, מפסיקים להתחנן לאלוהים שיגרום לה להגיע כבר, היא מגיעה כשאנחנו לא מצפים ואולי אפילו לא רוצים, או מיואשים מלחכות לה.
אבל כשהיא מגיעה, זה שווה כל רגע של ציפייה, של דמעות במיטה, של אלפי שאלות כמו "למה זה מגיע לי? למה אין לי אהבה? "
לכל אדם מגיע לאהוב, אין אדם שנולד להיות בודד, יש אדם שלא מצא את הנפש התאומה שלו.
זה שיחבק את הפצעים שלו, וילחם את המלחמות שלו, זה שתמיד יהיה שם לצידנו גם ברגעי צחוק וגם ברגעים שהדמעות יורדות מכאב מושלם שקורע לנו את הלב.
אל תחכו לה,
אל תייחלו לה,
היא תגיע,
וכשהיא תדפוק לכם בדלת..
תפתחו לה בחיוך.

Roni Nassi עקוב אחר Roni
שמור פוסט
לשיר זה 32 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
daniel portnoy
daniel portnoy

נשאבתי לסיפור! את כותבת אשששש
הגב
דווח
Odelia Symonitz
Odelia Symonitz
נהדר
הגב
דווח
כותבת מהלב
כותבת מהלב
מדהים!!
הגב
דווח
טען עוד 30 תגובות
כותבי החודש במגירה
תשוקה
על מה את חושבת?
על מה את חושבת?
מאת: שבורת כנף
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
קל להתאהב בך את מבינה?
קל להתאהב בך את מבינה?
מאת: Nadav Barak
הסטיגמות על סקס
הסטיגמות על סקס
מאת: just me
מרגש
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
זה לא אני, זו את
זה לא אני, זו את
מאת: שבורת כנף
פוסטים אחרונים
המישהו הזה
המישהו הזה
מאת: Mishel -
אחיות
אחיות
מאת: eynat marlov
היחיד שלי
היחיד שלי
מאת: מרים יצקן
חשבתי לעצמי
חשבתי לעצמי
מאת: מרים יצקן
מומלצים מהספרייה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl