כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1

שכחתי איך להנות מהחיים

-

שכחתי איך להנות מהחיים.
פשוט ככה, ללא כחל ושרק, חיי נראים כמו חבילות קרטון ארוזות, ואלו מלאות במשימות, חלקן ארוכות, והיתר קצרות.
יש לי סדרות שאני אוהב לצפות בהם, לימודים חדשים, מספר חברים מצומצם, משפחה, את הכתיבה שלי, חברי-העט מכל העולם, בתי-קפה..... יש לי עיסוקים, אבל אני לא מרגיש שאני מצליח להנות מהחיים כמו פעם.
מזמן לא התרגשתי ממש, נקרעתי מצחוק כמה דקות עם דמעות, חוויתי התאהבות, או סתם חזרתי מאיפשהו בסוף היום וחשבתי "וואוו ממש נהניתי היום!"

אני יודע שהחיים כמו פעמון בל נמצאים ברובם על האמצע, הממוצע, וארועים ממש משמחים או ממש טראגים קורים פעם ב..... כי אלו החיים, הרבה מהאפור, קצת מהמתוק, וקצת מר מהכאב.
אבל השטח האפור שלי מבאס אותי כי אני מרגיש שבשיגרה שלי אין נחמה, אין אתנחתה, אין הזדמנות לנשום ולהינות מהרגע, אלא רק ארגזים של משימות ועבודה.

ה"איד" שלי, הצד האפל הזה, הליבידו שרוצה לחיות תמיד דוחף אותי לעשות משהו, לשנות עוד, לנפץ את תקרת הזכוכית. הוא מנסה לשכנע את ה"אגו" לפעול, מספר לו על כמה פראייר שהוא, ושמגיע לו יותר, ושחיים פעם אחת, והאגו כמעט משתכנע, אבל אז מגיע ה"סופר אגו" שלי, השוטר הטוב והמוסרי, ומרגיע את שניהם, ומראה להם מצגת בפאוורפוינט על הדברים הרעים שיכולים לקרות אם מקשיבים ליצרים במקום לקול ההגיון והמוסר.
פאקינג סופר-אגו, תמיד עושה אותנו ממוצעים וצייתנים.

העניין הוא שאני רוצה להנות גם מהאפור, מהממוצע, לא מחפש תקיצוניים, הם נדירים, כמו אהבה ממבט ראשון, כמו זכיה בלוטו.. אני רוצה להיזכר איך זה להנות מהחיים כמו ילד, בלי כל הכובד הזה שיושב מאחורי הראש ואומר "אוקיי, מנה טעימה הזמנת, בתאבון גבר, אבל מה עם המשכנתה? ביטוח לרכב? אה? שכחתי עוד משהו? שים מלח על הסטייק שיוסיף עוד טעם, 130 שח בכל זאת. בתאבון."
תודה מוח מזדיין בתחת, לא יכולת להזכיר לי את זה בסוף?

אז אולי זה לא אפשרי להנות מהחיים? מהאפור הזה? ואנחנו צריכים לראות "חתונה ממבט ראשון" האח הגדול, או כל סדרה וקשקוש אחר, כמו אנשים שמחים באינסטה ובטיקטוק, בשביל להרגיש מה זו שמחה דרכם?
אולי השמחה משמעותה לעזור לאחרים? ניסיתי גם את זה, ונדבקתי באומללותם של אלו שעזרתי להם, עם אנשים כאלו זה כמו להיכנס עם נר לחדר חשוך.... מתישהו הנר יכבה ותשאר החשיכה..
ואולי צריך לשכוח מהדחף הזה של ה"איד" להרגיש משהו בתוך כל החיים המונוטונים האלה, אולי צריך להכות את האיד שמחפש את הריגוש הגשמי, ולהתמקד בסוגים גבוהים יותר של סיפוק?
ואולי אני צריך מישהו שהאושר חי בתוכו בכדי להזכיר לי איך לשמוח, כמו לפיד שמבעיר מדורה, אולי חסר לי רק הניצוץ הזה בשביל להדליק את מנגנון השמחה מבפנים. אני צריך למצוא את האדם הזה עם הניצוץ בתוכו, שאולי הוא או היא חייה יותר מדי בשטח האפור של החיים.

צאדיק צ עקוב אחר צאדיק
שמור פוסט
לשיר זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגירה
צאדיק צ
המלצה לשלישיה
המלצה לשלישיה
מאת: צאדיק צ
Come as you ars
Come as you ars
מאת: צאדיק צ
המלצה לשלישיה - פרק 2
המלצה לשלישיה - פרק 2
מאת: צאדיק צ
כלבה שלי
כלבה שלי
מאת: צאדיק צ
פוסטים אחרונים
איי, כואב.
איי, כואב.
מאת: יעל נשגב
הכל בראש- גם הסוף
הכל בראש- גם הסוף
מאת: הכל וכלום
להשמיד את העולם
להשמיד את העולם
מאת: Vera Vero
סתם עוד אחת.
סתם עוד אחת.
מאת: יעל נשגב