כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
3

הדובה הגדולה

אישיו עם המשקל

יש רק חפץ אחד בבית שגורם לי לבכות במרבית הזמן- המשקל.
לא התייחסתי אליו ככה עד שנת 2012, אי שם בכיתה י"ב. תמיד הייתי מידה M או L בבגדים וג'ינס מידה 38.
תמיד מצאתי בגדים בקלות, לא היו לי "שניצלים" או "גלידה", לעומת חברות אחרות. בחטיבה שקלתי 56 וההורים היו צריכים לשלם על התזונאית כי רציתי להיות "יפה וחטובה", כמו שאמרה רופאת הילדים אז "אבל את הBMI שלך תקין".
אבל היה לי סנטר כפול ותמיד היו בנות רעות שהעירו לי עליו, במיוחד בתמונות. ושנאתי אותו. והייתי עושה מתיחות ומדמיינת כל לילה שאיבת שומן מהדבר הזה. לא רציתי להיות תרנגולת. רציתי להיות עלה שלכת דקיק ורזה.

בכיתה י"ב קרו שני דברים ששינו הכל.
1. צפיתי בסרט "משחקי הרעב" וגיליתי שגם ג'ניפר לורנס מידה 38 בג'ינס, אבל שקוראים לה שמנה.
2. רק 500 קלוריות ביום- החברות-כבר לא חברות שלי התחילו דיאטה של דוקטור סימון אחד שמלווה באצות והורמונים וירדו במשקל במהירות בזק. 500 קלוריות ביום בתרסיס+ קצת להתעלף מהצלחת הריקה והמידות בג'ינס יורדות וגם ההיקפים.
אני זוכרת שאפילו המורה החמיאה לאחת הבנות שהלכה לחדר כושר חסרת אנרגיות מהדיאטת כאסח הזאת שנהיו לה רגליים יפות.
ואני הדובה הגדולה כבר שקלתי 63. עם גלולות שגרמו לחזה לטפוח ממידה b75 לc80. ולי לא היה חדר כושר. וקינאתי.
אז מה עשיתי? לקחתי את האופניים הישנים מהמחסן והתחלתי לרכב. לא הרעבתי את עצמי בהתחלה, שרפתי יותר ממה שהכנסתי. הגעתי ל-57 כשלושה חודשים אחרי ונתקעתי שם.
התחלתי להרעיב את עצמי, מדלגת על ארוחת ערב. רק כריך בבוקר וארוחת צהריים מלאה לקראת שלוש-ארבע. הרבה אופניים וכפיפות בטן. אין אוכל מטוגן.
הגעתי ל55.
שוב נתקעתי.
אמא כעסה עלי. אמרה שאגיע לאשפוז ושאפסיק כבר.
אז חזרתי לאכול נורמאלי, עליתי לבין 57-58 ושמרתי על זה.

וכשהתחלתי את השירות לאומי ותל אביב הגדולה נגלתה אלי, עם שלל האוכל שבה- חזרתי לשקול 62 בצ'יק.
שוב הלכתי לתזונאית, שוב להיאבק במשקל... ויתרתי. בשלב מסוים הגעתי כבר ל65. קראתי איזשהו ספר שאם אין משקל בבית הקילוגרמים מצטברים ושמחתי ששלנו מקולקל. אבל בבייביסיטר היה אחד, הייתי בוכה בשקט. יש לי בטן של היריון ואני שמנה.

החברות לנבחרת של הג'ודוקא שפעם אהבתי לימדו אותי לאהוב את המשקל שלי והקילוגמרים העודפים. יש שם בנות ששוקלות מעל 70. אמרו לי להישקל פעם ביומיים-שלושה.
אני עושה זאת רק שאני מרגישה בושה.
מפחדת לגלות מספר אחר.
לעצמי שאוכל טוב יותר מחר ממשיכה לשקר.

אני כועסת על עצמי כי ב2019 חזרתי לשקול 58 מדיכאון ולחץ בעבודת החלומות שלי. שמרתי על זה ואפילו הגעתי ל55 אחרי מוות של מישהו קרוב. ואז משום מקום בספטמבר האחרון 58 נהיה 59 שזינק ל60 ו61 ו62 ולפעמים גם 63.
שוב נאבקת.
שמחה לאכול.
כל יום את עצמך לשקול.
לסבול.
להסתכל במראה וללטף את הבטן המלאה והגדולה
רגליים חטובות גם לי יש לה לה לה
ושמלות רק שמלות
שמחמיאות
כי ג'ינסים עלי לא עולים וחולצות לא עולות
אבל הBMI תקין
זה המוח שלי שלא
לפעמים כשאני מסתכלת במראה צרה אני מרגישה שווה
אבל רוצה שוב 58 שיהיה המשקל שלי
ואין לי כוח להרעבה
פשוט אין לי...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור פוסט
לשיר זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
סיגל מור
סיגל מור
לא דובה
לא גדולה ולא קטנה
רק מראה שמשקפת לך עיוותים של החברה.
ואף מילה לא תעזור כי בסוף זה עניין של תחושה..
גם לי יש אישו עם משקל, לגמרי מבינה ♥️
הגב
דווח
1 אהבתי
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
את יכולה להרגיש הכי רזה וחטובה ואז צמד ספרות ידפוק לך את התחושה. אכן.
מאחלת גם לך להתגבר על האישיו הזה
הגב
דווח
סיגל מור
סיגל מור
כל אחד והטריגר שלו, אני נשקלת כל יום אבל איכשהו נהיה לי עור פיל לזה, המראה מכאיבה יותר .
אינדיווידואלי נורא..
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש במגירה
מעורר השראה
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
נשים אתן לעולם לא תבינו כמה זה קשה
נשים אתן לעולם לא תבינו כמה זה קשה
מאת: Matan Osrovitz
מחכים למשיח
מחכים למשיח
מאת: סתם אחת
ילדה, זה בשבילך.
ילדה, זה בשבילך.
מאת: Roni ron Nassi
פוסטים אחרונים
אבא ואני
אבא ואני
מאת: צאדיק צ
דדליין
דדליין
מאת: little mrs.sunshine :)
בטחון עצמי בשקל
בטחון עצמי בשקל
מאת: לא 100% קרח
מלמדים אותנו
מלמדים אותנו
מאת: משוררת אנונימית
מומלצים מהספרייה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema