כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
4 1

לא יודעת

איך

אני מחליטה להיות נחמדה ולקפוץ לדודה שלי,
בעלה במכון כושר כמו תמיד,
זאת הבריחה שלו,
והיא נשארת לבדה בתוך כאוס.
אני מגיעה אחרי יום מתיש, ללא איפור.
"מה זה? ממש רזית בפנים זה מפחיד, הסתכלת על עצמך?"
אני מתיישבת על הספה וזה הדבר הראשון שיש לה להגיד לי.
אני מושכת בכתפיים בילדותיות, שותקת.
"רזית עוד."
היא ממשיכה
"יהיה בסדר." אני מנסה להתמקד באיזשהי נקודה בחלל כי ככה יותר קל לי להגיד משהו שאני לא בטוחה בו.
"אני בשליטה." אני אומרת וקמה מהספה,
מחפשת את עצמי בחלל החדר המבולגן להחריד הזה,
ילדים קטנים זה כל כך הרבה רעש ולכלוך,
אני כמעט ומרגישה גירודים בגוף.
היא ממשיכה לבחון אותי,
"יפה המכנס שלך, ממחלקת ילדים נכון?"
אני מתחילה לסדר כל מיני דברים וממלמלת "אה כן, ישן."
"את לא בשליטה."
הטון שלה הופך לתקיף
"תטפלי בעצמך כבר! לאן את רוצה להגיע? לאשפוז? זה מה שאת רוצה? כי תדעי שהפעם אף אחד לא יבוא לבקר אותך, תראי מה קורה סביבך! לכולנו יש בעיות, אף אחד לא ידאג לך!"
היא מדברת לגב שלי.
"הכל טוב. לא ביקשתי שתזניחי את המשפחה והילדים שלך במיוחד אחרי הגילוי החדש הזה, את יודעת."
אני קמה מסידור הקונסולה ומסתובבת אליה,
הפעם כן מסתכלת עליה.
"אני לא מצליחה להבין אותך!"
עדיין תוקפנית.
"אני לא אגיע לאשפוז." אני נשמעת החלטית, אולי מידי.
היא מצקצקת בזלזול כזה מעצבן "כן, טוב שמענו עלייך."
אני חוזרת להתיישב על הספה,
מרימה את הבן דוד המועדף עליי,
אני מסתכלת לתוך העיניים הכחולות ירוקות שלו,
מחייכת.
"אף מתוק!" אני מנשקת לו את קודקוד האף והוא צוחק איתי קצת, מכניס אוויר מכל היום הזה.
"אל תחפשי לעזור לי או להכיל אותי, אני לא ביקשתי את זה. גם אל תדאגי לי. אני מתחננת."
אני מצמידה אותו אליי לחיבוק,
הוא היחידי שאני מסוגלת לחבק ככה.
"את חושבת שיש לי ראש לזה באמת?"
היא פולטת בעצבנות "פשוט תילחמי לורן, תהיי חזקה."
הוא מנתק את החיבוק למרות שזה מנחם אותי,
אני משחררת אותו ונותנת לו לרוץ ברחבי הדירה,
מסתכלת עליו,
"תפסיקי." אני מרצינה, "לך יש בשביל מי להיות חזקה, לי לא."

אין לי כוח לשיחות האלה,
הן פשוט לא מפסיקות
אם זה בקשות למחוק תמונה שהעלתי לסטורי כי רואים לי את הצלעות, וכבר הסטורי הזה עבר בין כל מי שמכיר ויודע והביע את דעתו הנחרצת בנושא.
אם זאת השיחה הזאת עכשיו,
שכל כך לא מתאימה,
לא היום.
אחרי שהנושא נטחן היום עד דק כי הייתי בים,
הרשתי לעצמי, שבוע אחרי שבוע שאני מרשה,
אבל מקבלת שיחות נזיפה על כמה רע אני נראת.
ומה אני רוצה?
"מה את רוצה?"
"את לא מצליחה לעצור תפסיקי לזיין, את זה כבר אמרת לפני חודש!"
"מה לאן את רוצה להגיע? את ממשיכה לאכול אותו דבר אם לא פחות!"
הלוואי היה לי לאן לברוח אבל אנחנו בתוך רכב.
"מה את רוצה לורן מה? את רוצה לאבד הכל שוב?"
"אני לא יודעת."
ציחקוק מזלזל כזה "את יודעת טוב מאוד. את שמת לעצמך מטרה מאוד ברורה בראש. את יודעת מה את רוצה ולאן את רוצה להגיע."
"לא." אני פוסלת כי אני באמת לא יודעת.
אני לא יודעת איך אני יכולה לעצור ואם בכלל,
אני לא יודעת אם אני רוצה לעצור,
כי זה יעלה לי, ו-ואו כמה שזה יעלה לי,
קרל מרקס פעם אמר שהתרופה היחידה לסבל נפשי היא סבל גופני, וזה נכון.
גם ככה הגוף הזה הרוס, אז שיהרס לגמרי,
מעדיפה את הסבל הגופני,
מעדיפה שהגוף יגמר, שאני אגמר, שאני אעלם.
רק לא את הסבל הנפשי.
אבל אני לא רוצה להפסיד הכל,
אני לא רוצה לחזור לדבר האומלל הזה שהייתי,
למרות שייחלתי לזה, שביקשתי את זה.
אני לא רוצה.
אני לא רוצה לאבד את האנשים שאני אוהבת,
את השגרה הזאת שמחייה אותי,
אני רוצה להפסיק לאכזב.
אני לא רוצה שכולם יעזבו כמו תמיד,
וזה יקרה.
אני צריכה לעשות בחירה,
ואני לא יודעת.
"לורן מה שהיה לך בחמישי, אני לא פוסלת שזה קירור או וירוס, אבל זה כי הגוף שלך חלש, ונחלש מיום ליום."
"זה עבר מהר." אני מנסה להגן על עצמי
"ומי אמר שפעם הבאה זה יעבור מהר?"
"לא יודעת."
היא מסיימת להחנות את הרכב, ומפנה מבט אליי.
"את מסוגלת לקחת את עצמך בידיים?"
היא מסתכלת לי לתוך העיניים,
אני מסתובבת לצאת מהרכב ורק אז אני מצליחה לענות
"אני חייבת."
איך?
אני לא יודעת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Loren .. עקוב אחר Loren
שמור פוסט
לשיר זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
איב ...
איב ...
אני לא יודעת אם זה מנחם
אבל לא פעם אנשים שדואגים לנו
ואכפת להם עושים את זה בצורה קצת מוזרה..

חייבת לומר שלנוכחות שלך באתר
יש משמעות עצומה❤
הגב
דווח
2 אהבתי
Loren ..
Loren ..
היום אני יודעת שמי שמעיר לי ככה עושה את זה מאהבה ודאגה, ותמיד כשדואגים ואכפת יוצא קצת היסטרי.
תודה איב ❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
מישהי .
מישהי .
עצם זה שלא ניפנפת אותה והסכמת איתה מראה שאת מבינה שאת הגעת למצב ה-חייבת.
ואני אישית מעדיפה שפשוט תרצי ממש במקום שתהיי חייבת. כי המרדנות במה שאנחנו חייבים לפעמים חזקה מאיתנו..
כתיבה מדהימה..

מאחלת לך שתרצי לצאת מההתמכרות הזו. ותצאי ממנה בהקדם ❤️
ריגשת מלא..
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש במגירה
תסכול
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D
תנו לרווקות לחיות
תנו לרווקות לחיות
מאת: Shira Mualem
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
מאת: שבורת כנף
מרגש
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
מאת: Emily Waldorf
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
מאת: . .
פוסטים אחרונים
עם עצמי
עם עצמי
מאת: Carmel Levy
אם הייתי רובוט
אם הייתי רובוט
מאת: כותב למגירה
אפשר להרגיש שוב פרפרים
אפשר להרגיש שוב פרפרים
מאת: skylight h
פחד
פחד
מאת: Loren ..
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan