כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1 1

בעות

- אני רק מחכה שאוכל מתישהו

שכבתי על הדשא מתחת השמים הכחולים.
העננים כיסו את השמש היא גדולה וחמה, מחבקת את השמים הגדולים.
עצמתי עיניים והרגשתי את הבטן מתהפכת עם הרגשות, מרגיש כמו גלים סוערים.
החרדה מתהפכת וגדלה, דוחפת את דפיקות הלב שלי למעמקי סוף כלשהו.
הכל בתוכי מרגיש כמו סערה, המים רוצים לעלות לעיניים ולשטוף את כולי.
הלוואי וזה לא היה קיים, החרדה פשוט חיה בתוכי.
דמיינתי איך הייתי יכולה לחיות בלעדיה ואני רק מחכה שאוכל מתישהו.
פתחתי את עיניי והשמש מסנוורת את הכל,
מיובשת כאילו אין בי עוד קול שמסביר מה עובר עלי.
המים עולים בעיניי ואני מתרוקנת,
הלוואי ולא ארגיש חרדה והלוואי שלא אפחד.
אני רוצה הביתה, לזרועות החיבוק, לצחוק ולפינוק.
זה מקום שלעולם לא ארצה לברוח ממנו, המקום שלנו, שלך ושלי.

העלמה - עקוב אחר העלמה
שמור פוסט
לשיר זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגירה