ילדות לא ילדות
אכזריות שמקדשת את כל האמצעים.
אני מחכה לאוטובוס ומסתכלת מסביב, אנשים, מכוניות, חנויות וחושבת לעצמי שכמעט ולא היינו כאן.
איך שניסו באכזריות טהורה להשמיד אותנו, כי אנחנו היינו ״פחות״.
בכל שנה אני מנסה לדמיין איך אני הייתי חיה אם הייתי בתקופה הזו, אם בכלל שורדת...
ובכל פעם מחדש זה פשוט שובר לי את הלב, ילדות לא ילדות, אכזריות שמקדשת את כל האמצעים מבלי להתבלבל בכלל, משפחה מופרדת ולך תדע מה עלה בגורל של השני.
אני גאה להיות יהודיה ואני יודעת שלמרות שלהיות יהודי לא היה נחשב ״הכי״, אלו שחיו בתקופה הזו היו גאים ביהדות שלהם.
אני גאה שאני חלק מהדור הזה שעוד מכיר אנשים כאלו, סיפורים של 80 שנה ואני יכולה לשמוע אותם ממקור ראשון כי תכף, תכף הם כבר לא יהיו...
וכמה זה חשוב, שנשמע את הסיפורים האלו, שנדע ונזכור את ההיסטוריה הרעה הזו על אף הכאב העצום שהסיפורים מביאים איתם.
אני שמחה שנפלה בחלקי הזכות להיות חלק מהדור הזה שיודע, ששומע, שמגלה.. על אף שיש עוד כל כך הרבה.
יום מלא ברגשות מעורבבים, אשכרה. אשכרה רצו להשמיד עם, עם שלם.
אני לא אף דור לניצולי שואה ועדיין, מי יודע לאן זה היה יכול להגיע אם היו מצליחים במשימה הזדונית הזו?
חייבת להודות שביום השואה קשים לי הסרטים, הכתובים והדוקומנטריים.
מעטים הסרטים שאני יכולה לצפות בהם אבל אם יש אחד, שממש ממלא לי את הלב בקלילות שלו ויחד עם זאת מעביר מסר ברור זה הסרט ״החיים יפים״ של רוברטו בניני.
סרט קומדיה אבל קומדיה טראגית, שעוסקת בשואת יהודי איטליה.
אני בטוחה שכבר המון ראו את הסרט אבל למי שעוד לא צפה מסיבה כזו או אחרת, זו ההמלצה שלי, אתם תתאהבו.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
