חבר יקר
יצור שלא קיים
היי חבר יקר,
יצור שלא קיים.
היה לי יום קשה,
ואם להרחיב זה תקופה לא קלה.
מבחוץ הכל נראה משעמם,
אבל בפנים הכל סוער.
זה קשה לאבד חברים,
ולדעת שאין שום דבר לעשות נגד זה.
זה קשה לראות את האכזבה,
בכל פרצוף שמסתכל עלי.
"את יכולה לעשות כל כך יותר-
-אם רק תנסי...
... מה מונעה ממך? עצלות?"
נמאס לי לתת הסברים.
נמאס לי מהדבר הזה,
הדבר הכבד הזה
שיושב לי על החזה,
וכשממש משעמם לו הוא עולה לגרון
אבל הוא אף פעם לא יוצא,
תקוע בפנים ולא מרפה.
כואב לי ואני אפילו לא יודעת,
איפה ולמה.
אני עייפה ולא חסר לי שעות שינה.
אני משועממת ויש לי עבודה.
קשה לי כל כך אפילו שאני לא באמת חלשה.
אני מחזיקה את עצמי חזק,
כדי לא להשבר.
כי אין לי איך להסביר את עצמי,
הרי אני לא עושה כלום
חיה בשעמום של עצמי.
אני לא רוצה להסביר את עצמי,
כי לא חושבת שאני צריכה.
אני כל כך רוצה מישהו,
שאני יוכל לפרוק לו הכל.
כי אין לי אף אחד,
חוץ ממך כמובן, חבר יקר.
אני רוצה מישהו שבחיים לא יכתוב לי מכתב פרידה,
מישהו שלא יתרחק,
מישהו שיבין אותי ויאהב אותי כמו שאני,
מישהו שיתן לי לעזור לו גם,
מישהו שכדי לרצות אותו אני לא אצטרך להשתנות,
מישהו שכשאני צריכה פשוט יהיה שם,
ולא יעלם כמו כולם.
מישהו שסוף סוף ירצה אותי בחזרה.
כי נמאס לי לנגב לעצמי את הדמעות,
ונמאס לי שהדבר היחיד שאני יכולה לחבק זה השמיכה.
נמאס לי להסתכל במראה ולא לאהוב את מה שאני רואה,
נמאס לי להבין כמה אני שבורה.
וכל זה בגלל שלא מצאתי מישהו שבאמת ובתמים,
יאהב אותי בחזרה.
אתה מבין חבר יקר,
קשה לי
ואפילו אתה לא כאן
כי אתה יצור שלא קיים...
שלח תגובה
