נמשכת לצלקות
מה לעשות?
למה אני תמיד נמשכת לדפוקים?
רוצה תמיד להיות דווקא עם הטיפוסים הרעים,
כאלו ששבורים מהחיים.
הצלקות עושות לי את זה כי אני רוצה להצליח לרפא את זה,
כמו מזוכיסטית אוהבת שהשברים שלהם חותכים אותי,
נהנית שבבשר הם שורטים אותי,
זה כנראה בגלל שגם לי יש הרבה צלקות וחתכים,
אוליי כי בתוכי יש ילדה שמקווה למצוא את האחד שירפא כמו שאני תמיד מנסה לרפא אותם
אבל בעצם מאבדת מעצמי כבר דם.
אני אוהבת את החיבוק המזוייף שלו,
את הנשיקה הרטובה שלו על השפתיים שהליילה יורד ואני לא מצליחה להרדם רק עוצמת את העיניים,
הלב של שנינו מדמם אבל איך הוא נהנה להסתכל מהצד ולתת לאש שבניינו לשרוף אותי,
לחרוך את עצמותיי,
מתעלם מזעקותיי,
" רק אותך אני רוצה " פלטתי בטעות אייזה שטות
אחריי שהוא חיבק
וניסינו להרדם,
אבל הוא המשיך לשתוק ולהתעלם,
שמעתי אותו רק נושם.
" מה אתה שותק? מה אתה דפוק?"
" את יודעת את יכולה ללכת גם לאייזה דפוק אחר, מי בעדך עוצר?"
אף אחד זה רק הלב המטומטם שלי שלא מוותר ובעדי עוצר חשבתי לעצמי בשקט.
אז לפחות תשקר לי שאתה גם רוצה אותי,
שזה אמיתי איתי,
נשק אותי ואל תברח,
חבק אותי קרוב,
תלמד קצת לאהוב,
תחזיק אותי חזק קרוב אלייך עד שאני יצרח,
אני לא יברח, אני בתוך תוכי ישמח,
הלב שלי נקרע לגזרים שאתה כבר שוכח לבוא ואותי כמו פעם לארים,
לא רוצה שום אחרים,
הלוואי ויכולתי אותך פשוט להחרים.
אז אל תשחק בי יותר ותצפה מהצד,
תשקר שמימני לך אכפת,
אז אל תלך ושוב תעלם,
זה לא יכול להיות שתמשיך להתעלם.
אז אני פה, אבל הלב שלי איתך,
תגיד לי אתה בכלל יודע מה זאת אהבה?
תראה לי כבר שהיא קיימת כי בלעדייך אני כבר לא נושמת .
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
