אני
המצאתי את המילה
בכי.
בחילה.
אני מבחילה.
כל המצב הזה עושה לי בחילה.
בכי מאולץ.
אפילו לבכות לא מצליחה.
העצב הפך לשגרה.
המציאות הפכה לשחורה.
זה בנורמה.
זה המצב הרגיל.
אני לא יודעת לבכות,
כי אני לא יודעת להביע עצב.
העצב כבר בתוכי.
העצב זה אני.
אני המצאתי את המילה.
אני חיה שם.
אני לא שווה כלום.
ככה.
לא שווה דבר.
שום דבר.
אין בתוכי שום דבר.
רק אותך.
תסתכל בעיניי לא תראה בהן דבר.
ריקנות משוגעת.
אני פאקינג משוגעת.
פסיכית מפגרת.
לא תקינה.
אטומה.
למה אני חיה בכלל?
שוב האפלה מתקרבת..
בוא,
בוא תכניס אותי לאפלה שלך,
וכדי שאשכח את שלי.
ואולי עדיף שתתרחק עכשיו,
אני אפלה.
אני רומסת את כולם בדרכי.
גם את עצמי.
הראש שלי מתפוצץ.
הוא עוד דקה מתפוצץ.
עוד שניה ואין לי אוויר.
אני מרגישה אותך.
אני לא קלה.
אני זונה רעה.
תחפש לך אחת קלה.
תלך.
אני לא בשבילך.
אני לא בשביל אף אחד.
אני אף אחת.
אני לא פה בכלל.
אתה מדמיין אותי.
עוד שניה ואני לא כאן לידך.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
