המקום שלך לכתוב

לחצתי על המסנג׳ר המשותף שלי ושלה לראות אם יש בינינו התכתבות, ראיתי הודעה אחת, הודעה ישנה מ2016 הודעה שהיא שלחה לי ולא עניתי לה.
כעסתי על עצמי וכבר איבדתי כל עניין ביום כיף הזה.
אמא הייתה לחוצה מידי מכדי שאשתף אותה, הייתי עם זה לבד, למזלי היא הייתה הראשונה שהדוקטור פנה אליה, כשהוא הגיע אליי הייתי עדיין שקועה, וחסרת חשק, הייתי גם מלאת חרטה שמעולם לא עניתי לה, וגם מעולם לא אצליח לענות לה, גם אם ארצה לתקן.
הדוקטור הסתכל עליי ואמר שאני יפה, ושאין צורך כרגע, ושהוא לא נוגע בשום דבר בפנים שלי, כי הכל מושלם.
הרגשתי הכי רחוק ממושלם הכי רחוק מיפה.
הרגשתי דוחה.
כשאמא יצאה מהטיפול שאני גררתי אותה אליו, היא הייתה מרוצה, כנראה הרצון המטורף שלי להפוך הכל למושלם לפעמיים לא כזה נורא, קצת יקר, אבל לא פחות ממושלם.
כשהגענו לפקידות הקבלה הן קבעו לאמא תורים, והציעו לי את התור הקרוב ביותר יולי 2022,
המחשבה היחידה שעברה לי בראש זה מי יודע מי עוד ימות עד אז, אולי אני?
כשסיפרתי לאמא על אותה בחורה, היא הביטה בי מזועזעת "הורים לא אמורים לקבור את הילדים שלהם."
אמרתי לה שכואב לי ושזה כבר יותר מידי אבדות למחלה הזאת.
“איזה מזל שההפרעה בגדה בך. אני לא רוצה לחשוב מה אם.. לא.. לא אני אפילו לא רוצה להגיד את זה"
כן סביר להניח שהייתי כבר מתה.

הדיבור על מוות בטרם עת המשיך לרחף מעליי גם השבוע כשנודע על תאונת הטייס בה נהרג ליהוא בן בסה בן ה-19, אבא שלו שלמה היה מנהל שלי בתקופה בה עבדתי בבנק, כשכבר עזבתי את הבנק, המשכנו להיות בקשר, נפגשנו לפעמיים, הייתי בתקופה רעה מבחינת הפרעת האכילה ושיתפתי אותו במשאלת המוות שלי,
גם הוא אמר את המשפט הזה "הורים לא אמורים לקבור את הילדים שלהם."
אירוני בהתחשב באסון הנורא שקרה.
נשבר לי הלב, ישבתי עם ספר השירה שכתב שלמה "לצייר בדידות בקו אחד." אותו העניק לי בפגישה האחרונה שלנו,
הרטבתי את הדפים מדמעות, למרות שלא כתב שם שום דבר שמתקשר למוות הטרגי הזה או לילדיו בכלל.
הורים באמת לא אמורים לקבור את הילדים שלהם
לא יאמן שכמעט והעברתי מסע סבל כזה, שמעולם לא יגמר את אמא שלי, האישה שאני הכי אוהבת בעולם.
זה לא הגיע לה, לא הגיע לה העונש הזה.
גם לשלמה לא הגיע, כל כך לא הגיע לו.
כתבתי לו הודעה, והלב הגדול שלו עם כל הכאב התייחס למצב שלי כיום, איזה איש. כמה נשמה ורגש.
לא הגיע לו, לא הגיע לו לאבד ילד.
גם לכל אותן חברותיי לביתן 69 לא הגיע ללכת בטרם עת, לא הגיע למשפחות שלהן לקבור את הבנות שלהן.
עצוב לי.
יהיה זכרך ברוך הגר טלמון
יהיה זכרך ברוך ליהוא בן בסה