הדור שלא לימדו אותו לותר
לפעמים צריך ללחוץ את היד וללכת
כמו כל העולם צפיתי בסדרה המדוברת "גמביט המלכה" בנטפילקס וחוץ מזה שמדובר בסדרה פמיניסטית מרתקת שמתי לב לדבר מאוד מעניין.
יש את הסצנה הזאת שחוזרת גם בהמשך שהדמות הראשית בתור הילדה הקטנה יושבת מול הזקן במרתף והם משחקים. היא הולכת להפסיד זה ברור, אך היא מתעקשת להמשיך לשחק והזקן אומר לה לותר ללחוץ לו את היד ולסיים את המשחק.
חשבתי שזה נורא מעניין ושיעור מאוד חשוב לנו הדור שלא לימדו אותו לותר.
אנחנו הדור הזה שתמיד אומרים לו "תרדוף אחר החלומות שלך", "לעולם אל תיכנע", "אסור אף פעם לותר".
אז אנחנו חורקים שיניים וממשיכים.
מחזיקים בתארים שקשים לנו, עובדים בעבודות שאנחנו שונאים, מתעקשים על אותו גבר או אישה שברור שהולכים לדחות אותנו.
כי לותר זה ללוזרים.
אז אנחנו מרשים לעולם לפעמים לדרוך עלינו, במודעות מלאה לזה שאנחנו פריירים גמורים, שהמשחק מכור ומישהו אחר הולך לנצח.
כשאמת היא שאנחנו צריכים יותר לשחק את החיים כמו משחק שח מט.
לחשוב קדימה, לתכנן את הצעדים שלנו בזהירות ואם אנחנו רואים שזה לא הולך פשוט ללחוץ יד וללכת.
כי כל עוד אנחנו ממשיכים לשחק במשחק שאנחנו יודעים שאנחנו הולכים להפסיד בו אנחנו מונעים מעצמנו לנצח בדברים אחרים.
בוא נלמד את עצמנו מתי לותר, בלי רגשות נחיתות.
הפסד ספורטיבי אמיתי של ווינרים.
כי צריך לדעת גם מתי לותר.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
