כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1 1

לזכור אותך כמו שהיית פעם

מי אמר שלהתאבל זה רק על אנשים שמתים?

כבר התרגלתי לחוסר זיהוי.
התרגלתי למבט הריק שמסתכל אך לא רואה.
התרגלתי לבוא להגיד שלום לרוח הרפאים שפעם הייתה סבא שלי.
התרגלתי.
זה התחיל לאט לפני כמה שנים, היית פתאום שואל אותי על הסימנים שיש לי על הידיים, עם מבט מופתע ומבולבל.
למרות שהם קיימים אצלי מגיל שלוש.
ולמרות ששאלת אותי את זה יום לפני. וזה שלפניו.
אבל לא ייחסתי לזה חשיבות... גם לא כשהיית נוזף בי כהרגלך:"אבל למה אתה יחף יא איבני" ואחרי חמש דקות היית שם לב מחדש ונוזף שוב.
הנורה הראשונה הייתה שישבת עם ההורים שלי ודיברת עם אימי- בתך האהובה ולפתע הצבעת על אבא ושאלת מי הבחור.
אותו בחור שהיה נשוי לבת שלך בשלושים ומשהו שנה האחרונות.
שגר בית לידך עשר שנים.
אבל חוץ ממקרים כאלו לא היה משהו חריג.
עד ההתמוטטות הראשונה.

אמבולנס, היסטריה של סבתא ומילמולים בתימנית ודמעות.
אני רק עמדתי בצד, בוהה בחוסר הבנה באנשים עם מדים לבנים מרימים את סבא שלי על אלונקה.
סבא שלי! האיש החזק ששרד את קום המדינה ופעל בתנועת בית"ר ולחם באצ"ל נגד הבריטים.
אותו איש שיגן בחירוף נפש אם מישהו רק יעז לגעת באהוביו.
אותו איש שלא נמנע ממאבק ולמרות הנכות שקיבל מתאונה שהשאירה אותו תלוי בקביים לעד, לא חשש להיכנס במי שפגע במשפחתו, ותאמינו לי, הוא נכנס...
אותו איש מובל לאמבולנס ולא יחזור להיות אותו דבר.
ואני? אני רק עומד שם מודע ולא מודע לבן דוד שלי שמנסה להרגיע ולחבק.

שנתיים לאחר מכן אני ילד בן 14 עושה משמרת לילה בבית חולים עם סבא, כבר מזמן קיבלתי את המצב, או יותר נכון הדחקתי שזה המצב.
תחילת הלילה ישנת אך שהתעוררת וראית אותי לידך היה זיק של זיהוי וחיוך...
אז עוד עדיין יכולת לדבר ולתקשר.
לקחת את היד שלי והבטת בי באהבה וחיבקת אותי כמו ששנים לא חיבקת אותי.... מיותר לציין ששנינו דמענו בלי סוף... כל כך הרבה רגשות וזיכרונות צפו בי,
אבל הייתי חייב לוודא משהו ועל זה, אני מתחרט עד היום..
"סבא אתה מזהה אותי?"
שתקת, ורק היבטת בי במבט עצוב והשפלת מבטך..
"סבא, מי אני?"
ואתה הסתכלת אלי, מתענה בנפשך, זיהית אותי כאדם שקרוב אליך, אבל לא הצלחת למצוא במוחך את המידע המדויק ואחרי כמה דקות של בהיה אחד בשני אתה רק אמרת: "למה אתה עושה לי את זה יא איבני?" שאלת בדמעות מלאות כאב... אבל לא הייתי מסוגל, התחלתי לבכות מעט, כמו שאני דומע כרגע כשאני כותב את זה....
"סבא בבקשה! תגיד לי מי אני... בבקשה" הקול שלי כבר מזמן רועד, סבא הביט בי ואמר בקול מובס ומלא צער ותסכול
"אתה בני אתה, בן שלי" ופרץ בבכי... אני רק חיבקתי אותו ובכיתי איתו במיטה עד שנרדמנו שנינו.
דמנציה זה עצוב ודפוק וחרא כל כך...

השנים עברו, וככל שהימים התקדמו אתה רק קמלת.... דיברת פחות, זיהית פחות, לא פעם ולא פעמיים חשבתי שאני בן, הנכד הבכור שלך שנהרג בתאונת דרכים עוד לפני שנולדתי.... ובפעמים האלו נתתי לך לחשוב ככה, לא יכולתי לשבור לך את הלב שוב...

לפני שנתיים באחד הביקורים שלי בבית שלך ישבתי מולך במיטה, מנסה לדובב אותך. שוב... אבל אתה רק הבטת בריקנות במשחק שהיה בטלוויזיה. אבל כשחיבקתי אותך לשלום לפני שבאתי ללכת, לראשונה אחרי שלוש וחצי שנים חיבקת אותי בחזרה, ולא שיחררת במשך חצי שעה. אני רק הצטמקתי לכדור ושמתי את ראשי על החזה שלך כמו ילד קטן.
לא הוחלפה שום מילה כל הזמן הזה. כלום.

אחרי חצי שעה קמתי וראיתי את הלחות בעיניך, ואת השפתיים שלך מנסות להוציא הגה, התרגשתי כל כך שאשמע את הקול שלך אחרי כל כך הרבה זמן והתקרבתי כדי להקשיב לך...
אבל זה לא משנה כי הדמנציה הארורה לא נתנה לך להצליח להגיד אפילו מילה אחת, ניסית בכל כוחך וכל מה שיצא זו הברה אחת שחזרה על עצמה עד שהתייאשת מלנסות... אבל זה כל מה שהייתי צריך, ידעתי שאתה עדיין שם וזה הכי הרבה שהיה לי כל כך הרבה זמן... אז יצאתי מהבית ופשוט התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה, בכי בלתי נשלט ששיחרר חמש שנים של הדחקה של העובדה שסבא שלי לא יחזור.

הייתי נותן הכל כדי לחזור לאותו רגע ולקרוא את המחשבות שלו ולהבין מה הוא רצה להגיד ולא הצליח, כי אחרי זה הוא כבר לא דיבר יותר.
הוא לא מגיב יותר, הוא לא מזהה אפילו את הבת שלו, בטח שלא אותי... הוא במשקל נוצה על כיסא גלגלים, שלד שפעם היה סבא שלי.
הבלורית המפורסמת שהחזיקה עד גיל שמונים כבר מזמן נעלמה, והעיניים הצוחקות והמסתלבטות על כל העולם הפכו לריקות.
מי אמר שלהתאבל זה רק על אנשים שמתים?

אנשים בבית כנסת עדיין שואלים אותי לפעמים איך אתה,
ומתי תחזור להגיע לבית כנסת... הם מתגעגעים אליך...
לפני שבוע וחצי דוד נחום נפטר, ככה פתאום, גילו לו סרטן וכבר היה מאוחר מדי.... הוא היה קולני וצעיר עד הסוף... וככה זוכרים אותו.
ואני מנסה לזכור אותך כמו שהיית פעם בחיי שאני מנסה אבל אלוקים זה קשה!
אני מנסה לזכור את הפינוקים, את הנסיעות, את הבדיחות,
את הפעם ההיא שהיינו במשחק של בית"ר ואחד האוהדים צעק "כלללל הפועל על הז*ן!" ואתה ענית בשלווה,
"אתה בטוח? זה אחד עשרה איש זה הרבה חבר'ה..." והשתקת אותו...
אני מנסה לזכור את איך שהיית משגע את סבתא שהיית מביא לי אוכל למיטה, ושהיינו קוראים בשבת אחרי ארוחת בוקר את קריאת התורה של אותה שבת בתימנית...

אני מנסה לזכור את הרגעים האלו בברכת כוהנים, שהייתי מתחת לטלית שלך שידך על ראשי מברכת אותי.
את הטקס הזה שבפעמים הראשונות שהייתי עולה לקרוא בתורה בבית כנסת בכיתה ב' היית עולה איתי שלא אהיה לבד,
ואחרי כל קריאה, היית מנשק את ראשי ומתרגש שהנכד שלך קורא בתורה בתימנית.
אני מנסה כל כך...

אז למה אני כותב את כל זה בחמש בבוקר? אתה עדיין חי הרי, או לפחות הגוף שלך...
התשובה היא שאתמול היה לי חלום... והיית בו, והמוח שלי הציג אותך כמו שהיית, בריא, מצחיק חם ואוהב, והכי חשוב.... מדבר. וזה הדבר הכי נפלא שקרה לי.
אני לא יודע מה גרם לי לחלום עליך באמצע הלימודים כשאני רחוק מהבית,
אבל יש לי תקווה שאולי, רק אולי אם אכתוב עליך ואחשוב עליך לפני שאירדם,
אז אולי אוכל לזכות ולארח את הדמות שלך פעם אחת נוספת במוחי,
אז אנא ממך סבא יקר, בבקשה תבוא שוב...
מתגעגע אליך עד כדי כאב.
מתגעגע אליך תמיד.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אחד שחושב בלילה . עקוב אחר אחד שחושב בלילה
שמור פוסט
לשיר זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מרגש עד דמעות, הכרתי מישהי שמצבה היה מצוין יחסית ולאט לאט בכל פגישה היא זכרה פחות ופחות עד שלא הבינה מי אני בכלל..
אתה כותב מדהים, באמת.
חבל שאתה לא כותב יותר
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש במגירה
אובדן
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
מאת: Emily Waldorf
ראיתי אותך איתו
ראיתי אותך איתו
מאת: שבורת כנף
היא בוכה
היא בוכה
מאת: שבורת כנף
מהרגע שהדלת נטרקה, היא לא נפתחה יותר
מהרגע שהדלת נטרקה, היא לא נפתחה יותר
מאת: שבורת כנף
מרגש
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D
פוסטים אחרונים
עד כדי שפיות
עד כדי שפיות
מאת: SH
שרימפס
שרימפס
מאת: Stav Holz
גג העולם
גג העולם
מאת: אנונימית אנונימית
חלק שני
חלק שני
מאת: איש המגבעת
המדורגים ביותר
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
מאת: . .
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
ביום שהיא תפסיק לענות לך
ביום שהיא תפסיק לענות לך
מאת: שבורת כנף
ידעתי
ידעתי
מאת: Matan Osrovitz