כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
2 1

היי סבא

ראית? גדלתי

גדלת יחד איתי כל הילדות בזיכרון.
לא זכיתי להכיר אותך בריא,
עומד על הרגליים ורוקד ועובד ופעיל.
לא זכית להכיר אותי כנערה.
לא זכית להכיר את החבר הראשון שלי,
לחקור אותו בארוחת שישי חורפית של גונדי,
כמו פרסים אמיתיים,
עם צנונית וגמבה.
לחקור שעות, ורק אז להציע לו לשתות.
לא זכית להיות בסיום היסודי שלי
וגם לא באת לקחת אותי מהגן.

הזיכרון האחרון,
זה שלא מהדהד,
ככה מאחורה, מטושטש.
החיוך שלך כל שבת שהיינו באים לבקר.
עם הארטיק מסטיק והמקל מסטיק שעד היום אני לא מסוגלת לאכול אותו.
והעלים בשלכת, הקראנצ'ים האלה.
והפירות הדביקים האלה שנופלים מהעצים,
שנתקעים בנעליים ולא יוצאים.
זאת הייתה הילדות שלי ושל אחים שלי, והבני דודים.
רק הבני 20-30 של היום זכו לראות אותו יציב.
אפילו לא. הוא היה במצב חמור מזה שנים.
הגעת למצב שאתה לא יכול לדבר,
רק לחייך, לבכות, ולחבק.
גם זה לא. הידיים היו משותקות,
ורק השפתיים מנשקות,
הרגל לא מתפקדת, בעוד השנייה כבר בבית חולים,
אחרי כריתה.
ואתה בכלל בכיסא גלגלים.
כאילו כבר מתת, הגוף נרקב והנשמה הולכת וגודלת,
אבל מצד שני גם נדחקת ורק רוצה ללכת.

אפשר לומר שסבתא האריכה לך את החיים.
מצד אחד גרמה לך לסבול,
להישאר בחיים,
ושלאט לאט החלקים ממך מתפרקים.
מצד שני השאירה אותך פה,
האהבה האינסופית שלה,
היופי הפרסי והאלוהי שלה,
האכפתיות והאמפתיה שהייתה לה אליך,
וגם הידיעה,
שאם אתה הולך,
היא הולכת,
והמשפחה מתפרקת.
וככה קרה.

הלכת.
וסבתא נשברה לחתיכות.
כבר לא אותו דבר,
לא אותה סבתא.
וכמו שהיא ידעה,
המשפחה התפרקה,
והיא התרחקה,
והמצב נהיה ברצפה.

והיום,
אחרי 9 שנים,
שאתה לא פה.
אחרי תקופה מתפרשת על המון שנים,
בהן סבלת מכל דבר אפשרי.
אחרי תקופה שהיית חולה,
ומפורק ולא שלם.
המשפחה זאת שהייתה שם,
לחבק, ולתמוך, ולשמור ולדאוג ולאהוב.
ואז הלכת,
למקום הרבה יותר טוב,
כי פה למטה, במשפחה
הכל היה צבוע.
ואז הלכת,
ובלוויה,
הבן שלך, אמר משפט
שעד היום חרוט לי ולכמעט כל המשפחה שנכחה באותה הלוויה.
"מזל שהוא מת, עכשיו לא אצטרך לראות אתכם יותר"
וככה היה.
הוא יצא מחיינו כאילו לא היה.
ההורים, אחים שלו אסרו עלינו לדבר איתו.
כעס מובן, הוא ייחל למוות הזה.
ואז הלכת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אני U עקוב אחר אני
שמור פוסט
לשיר זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Alma Cohen
Alma Cohen
וואי אני זוכרת את הפירות הנדבקים לנעליים האלה, שחורים עגולים ומרגיזים...גם הדרך לסבתא שלי היתה מלאה בהם, ובפרחים הקטנים בסגול-תכלת הנדבקים בקצה שנשרו בכל מקום...זכרונות. יפה כתבת❤
הגב
דווח
1 אהבתי
אני U
אני U
איך העפת את הזיכרון שלי לפרחים האלה
הגב
דווח
Alma Cohen
Alma Cohen
אסוציאציות
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש במגירה
מרגש
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D
פוסטים אחרונים
עד כדי שפיות
עד כדי שפיות
מאת: SH
שרימפס
שרימפס
מאת: Stav Holz
גג העולם
גג העולם
מאת: אנונימית אנונימית
חלק שני
חלק שני
מאת: איש המגבעת
המדורגים ביותר
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
מאת: Emily Waldorf
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
מאת: . .
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
ביום שהיא תפסיק לענות לך
ביום שהיא תפסיק לענות לך
מאת: שבורת כנף
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan