כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1 1

ראבק שבו בבית

אז נפגשתי עם כמה חברים

הרגשנו מלא געגועים, סתם נראה לכם?
זה סתם היה חלום מדהים.
כמובן ששמרנו על ההנחיות,
מבטיחה שלא עשינו שטויות. אני לפחות..
״חיים על הקצה״, לחיות או לא להיות,
מה זו המציאות הזאת?
שעות מבוזבזות.
חיים בגבול הדק הזה אם להיות על הספה בסלון
או לפתוח את המקרר ולא להפסיק לטחון.
מה זו המציאות הזאת?
ילדים בני שנה, שנתיים, שלוש, חיים בשגרה מלאה בייאוש.
קמים לעוד יום חסר שגרה,
יצירה ועוד יצירה ו׳אמא עכשיו את תהיי במצוקה ואני אהיה גיבורה׳.
זה לא נגמר, כלומר, אומרים שלא נראה שזה הולך ונגמר, כל העולם ממורמר.
מציאות כזו עוד לא ראינו, ממש ׳דיינו׳.
רצינו לצאת, להנות, לבלות, להיות עם המשפחות,
כולנו מתגעגעים לסבים והסבתות.
כולנו עם רגשי נחיתות,
חוסר האונים והתלותיות.
בקרוב זה יגמר, הם אומרים.
אבל ראבק, אל תהיו חסרי מעצורים, שבו בבית אנשים.

שם בדוי עקוב אחר שם
שמור פוסט
לשיר זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגירה