כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1

לא התלוננתי כי...

אני רק נשלטת, אז למה ציפיתי?

השעה 19:35. קמתי משנ"צ שנמשך קצת יותר ממה שתכננתי...
קמתי רק עכשיו כי לא הצלחתי לקום לפני, הגוף שלי לא הסכים להתעורר. זאת למרות שבדרך כלל אני מצליחה לקום לפי שעה שאני מצווה על המוח שלי.
לעיתים רחוקות, מאד, המוח גובר על עצמו וקובר אותי תחת תחושות כבדות שנכנסות לי לחלומות.

בדרך כלל שנ"צ היא פעולה מזככת, אחריה אנחנו מרגישים רעננים. וכך ציפיתי להתעורר באמת.
אבל לא הפעם. השנ"צ הזאת הביאה איתה דפיקות לב וטעם מר חמוץ בפה ברגע ההתעוררות.
טעם כל כך מר חמוץ שאפילו פרוסה עם נוטלה (אהובתי! ) וקפה חזק לא הצליחו להחליף. הלב עוד דוהר מהר מידי ואני מחפשת איך להימלט מתוך הגוף של עצמי.

למה?
השנ"צ הזאת לא זיככה אותי, אלא עשתה בדיוק את ההפך.
כמה שעות לפני שנכנסתי לישון ראיתי פוסט של בטוויטר על למה היא בחרה שלא להתלונן והחלטתי להשתתף ולשתף למה גם אני לא התלוננתי. זה הציף לי מחדש את אותו ערב שהמוח שלי קבר עמוק בבית הקברות שלו, הרבה יותר עמוק מ-6 פיט.

מעולם לא דיברתי על אף אחד מהערבים האלו בפתיחות יתר, גם לא עם חברים ובטח לא עם המשפחה. ידעו שקרה משהו רע איתי ועם הגוף שלי, אבל אף אחד לא באמת ידע מה או איך זה קרה.
אני מודה שאני בעצמי לא יודעת איך. הרי כל הזמן הקפדתי לומר לעצמי ש-"לי זה לא יקרה" ואפילו שכנעתי את עצמי שאין סיכוי שזה קרה ובטוח תרגמתי לעצמי את הסיטואציה בצורה מעוותת. אין סיכוי, הרי איך אדם שהרגע פגשתי שאומר לי במפורש שהוא רוצה בטובתי- אונס? לא, הרי זה לא הגיוני.

היה אפילו מישהו שהרשיתי לעצמי לספר לו, רק התחלנו לצאת. רציתי שיבין שאני לא רוצה לשכב עכשיו, שאני לא מרגישה בנוח עם הגוף שלי ולא רוצה שילחץ עלי. רוצה לסמוך קצת יותר על עצמי ועליו לפני שניכנס למיטה. התגובה הראשונה שלו הייתה "זה לא אונס, את נשלטת, מה את רוצה?" ובעקבות המשפט הזה הגיע גלגול עיניים. שלו.
הוא גלגל עיניים לסבל של מישהי, לא האמין למילה שלה רק כי היא "נשלטת".
התעלמות מוחלטת ורמיסה בוטה לא של הנטייה המינית שלי- אלא של כל כולי בעקבות הנטייה הזאת.
אם מול אדם "פשוט" למראה אני לא מצליחה לשדר את האמינות שלי- אז מול משטרה? או שופט? אני אעדיף לקבור את עצמי חיה.

לא, אף אחד לא איים עלי. נכנסתי לחדר הזה מרצוני. אבל לא רציתי סקס. באמת שלא. הוא שיקר לי ואמר שרק נדבר, אולי רק נתלטף... הוא נטש מהר את התכניות שלו לטובת הזין שלו. ריתק אותי למיטה ודחף את עצמו אלי אפילו בלי קונדום.
מתי הוא יצא? הוא לא. אני הוצאתי אותו. בכוחות שלא יודעת מאיפה הצלחתי לגייס אותם דחפתי אותו ממני. נבהלתי ממנו, מעצמי, ממה שקרה הרגע, ההלם כל כך גדול שהתגובה הראשונית שלי הייתה לחייך.
כן- חייכתי! כי לא ידעתי מה עושים במצב הזה!
הוא כמובן מיהר להתנצל. הבין שעשה משהו לא טוב. זה רק בלבל אותי עוד יותר.
אגב- 3 דקות אחרי שיצאנו מהחדר נזרק משפט לאוויר בסגנון של "נשלטת צריכה להיות תמיד מוכנה לשולט שלה, לא משנה באיזה מצב היא וכמה היא לא מוכנה לסקס, השולט שלה מעל הכל"

לקח לי יום שלם, 24 שעות, להבין שאני לא רוצה להיות במקום הזה, שאמרתי לו לא ואפילו הצלחתי לדחוף אותו, בחור ששוקל פי 2 לפחות ממה ששקלתי אז, כולו שרירים וכוח.
אבל למי אתלונן? באותו הזמן הייתי רק בת 21. קלולסית לחלוטין. מי יאמין לי? מי יעמוד לצידי? הרי אני רק "נשלטת" ובסופו של יום הבאתי את זה על עצמי...
אז ויתרתי. ברחתי מהקהילה כמה שיותר מהר. לא רציתי שום קשר לזה או לקהילה וניסיתי להחביא את כל העולם הזה. והצלחתי! למשך הרבה זמן.

רק ממש לאחרונה, הצורך בלהיות מובלת תקף אותי שוב. כבר לא יכולתי לשמור בבטן את הפנטזיות וסיפרתי לבן זוגי את הכל, גם על האונס.
הוא לא שפט, הוא הכיל, ליטף והרגיע. לא גרר אותי למיטה ופתח לי את הרגליים, לא ירד עלי על הצורך הזה בטענה של "מה ציפית" ולא גילגל את עיניו למצוקה שלי.
"עכשיו את מוגנת" הוא אמר לי "אני בחיים, אבל בחיים לא אפגע בך" הוא חיבק אותי ונישק אותי בצורה שהרימה אותי גבוה.

רק שהיום התרסקתי שוב מתחת לאדמה. זיכרונות התעוררו והבחילה עלתה איתם.
איך זה יכול להיות שגם אחרי כמעט 6 שנים אני זוכרת לפרטי פרטים כל שנייה שחוויתי בחדר הזה, את הריח, את ההרגשה, את הלחץ ואת הבלבול?
ואיך זה יכול להיות שערב אחד, עם בן אדם אחד- השפיע עלי כל כך הרבה עד שדיכאתי את עצמי ואת הצרכים שלי לחלוטין?
ואיך זה יכול להיות שכשכבר העזתי להוציא את זה מהפה שלי- הדבר הראשון שקיבלתי היה השתקה? התעלמות? זלזול... ?

עד עכשיו לא העזתי להגיב על תנועת מי טו, אני לא תומכת בהתלוננות על אדם במטרה להרוס לו את הקריירה ואני עדה גם למאמצים של גברים להתרחק מכל הנושא הזה ככל יכולתם.
אני לא חושבת שאתלונן אי פעם, גם אם הבחור שאנס אותי ינסה להתקבל לאיזו משרה בכירה, הוא עשה טעות. הוא יודע את זה, אני יודעת את זה. זה מספיק לי לעת עתה.
כנראה שהתמימות היא חלק מהאופי המחורבן שלי, כי אני מאמינה בזה שאנשים יכולים להשתנות. הוא אנס אותי אבל הוא ילמד מה לא לעשות למישהי אחרת. הוא ילמד לא לאנוס אותה כי הוא ירצה לשמור עליה קרובה אליו. ועושים את זה רק אם לא אונסים בתור התחלה.
עם זאת אני מברכת את מדיניות ה-0 סובלנות עבור הטרדות מיניות שהתחילו להנחיל בחברות, מדיניות שהייתה יכולה להיות מבורכת גם שעה אחת קודם.

כן, עברתי אונס. והדרך היחידה שאני מרגישה בנוח לדבר על זה היא דרך שם העט שלי. רק ככה אני מרגישה מספיק חזקה לענות לכל אלה שמטילים ספק ושמזלזלים במה שקרה לי.
רק ככה אני יכולה לספר את הכל בלי שיעצרו אותי באמצע ויתחקרו אותי כאילו אני האשמה.
כי אני לא.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

R. Jenkins עקוב אחר R.
שמור פוסט
לשיר זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מישהי .
מישהי .
וואו. להוריד בפנייך את הכובע
הגב
דווח
1 אהבתי
R. Jenkins
R. Jenkins
תודה ❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש במגירה
תסכול
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D
תנו לרווקות לחיות
תנו לרווקות לחיות
מאת: Shira Mualem
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
מאת: שבורת כנף
מרגש
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
מאת: Emily Waldorf
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
מאת: . .
המדורגים ביותר
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
ביום שהיא תפסיק לענות לך
ביום שהיא תפסיק לענות לך
מאת: שבורת כנף
ידעתי
ידעתי
מאת: Matan Osrovitz
אני חזקה?
אני חזקה?
מאת: שבורת כנף
מומלצים מהספרייה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema