עולם שלם של הרס עצמי

הלוואי ויום אחד אחזור להיות מי שהייתי פעם

Kipod Kipod 09.06.20 23:56 דווח

נהייתי עולם שלם של הרס עצמי,
נפלתי לשם שוב,
מבלי לשים לב.
אל הבחורות האקראיות,
האלכוהול,
הסיגריות שמגולגלות היטב,
וכל מה שמשמש כתחליף,
לכאב העצום,
שאני אוגר בתוכי.

נהייתי עולם שלם של הרס עצמי,
הראש אומר שזו הדרך היחידה של הלב להבריא.
עוד מנגון שכחה מתוחכם,
שנועד להפסיק לאפשר לי,
לשקוע בעבר,
לכמה רגעים.

נהייתי עולם שלם של הרס עצמי,
יש שיספרו שהדלת ללב שלי כבר נסגרה מזמן.
שהתעייפתי.
שאני כל כך פוחד, שכבר שכחתי איך זה להתאהב,
להיפתח בשנית.

נהייתי עולם שלם של הרס עצמי,
תמיד זה ככה,
בשעות הקטנות של הלילה.
המיטה קוראת לי,
והמחשבות אי שם,
נדחקות לפינה,
ורק מחכות,
שאגיע,
שאניח את הראש על הכרית.

נהייתי עולם שלם של הרס עצמי,
בין שתיקות,
בין אהבות של כמעט,
לבין אהבות של בערך,
בין נקודות האור בחיי,
לבין נקודות השפל.

נהייתי עולם שלם של הרס עצמי,
כי לפעמים אני מעדיף ללכת לישון לבד מאשר להכניס מישהי לכל התסביכים והמצב הנפשי שלי.
מעדיף לכאוב מבלי שאף אחד רואה,
ככה, בשקט.
אפילו שהכל רועש מסביב.

נהייתי עולם שלם של הרס עצמי,
והלוואי ויום אחד אחזור להיות מי שהייתי פעם,
מבלי לנסות למחוק שריטות,
או להסתיר צלקות של שנים.
שאני פשוט אקבל את זה ואבין,
שזה חלק ממני,
שזה מי שאני .