כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
2

ככה זה שאת מוגבלת

לחשוב שהכל התחיל ממסכה, היא לא מבינה שיש מחלה או סגר ובחינת הכל חייב להתנהל בדיוק לפי הסדר ככה זה שאתה מיוחד ולא משעמם כמו כולם כנראה ככה זה שאת מוגבלת

לא התגעגעתי,
ההבנה שיהיה פה שוב סגר הכתה בי באיחור, אולי כי בחרתי להתעלם מהעובדה ששוב אשב ליד דלת חדרה ואשמה אותה זועקת ובוכה, מתוסכלת שאין בית ספר אין חברים ואין שיגרה. אולי זה כי רציתי להאמין במדינה שלי באזרחים שלה שישמרו עליה או לפחות ינסו, סמכתי עליכם שתשימו מסכה לא תחגגו ולא תתחבקו, כלכך רציתי שתקשיבו להוראות תפעלו לפי החוק ואולי רק אולי תחשבו עליה לא עלי.
היא זו שצריכה אותכם יותר ממני היא זו שצריכה את התמיכה והחיבוק שלכם גם הוירטואלי היא זו שכלכך צמאה לשגרה. אני יודעת אני מבינה שזה לטובת אבל היא לא מבינה, זה לא שהיא לא רוצה להבין כמוני היא פשוט לא יכולה. היא מיוחדת וכמוהה אין אף אחת אחרת היא טובה חכמה ויפה אבל היא פשוט לא מבינה, היא חיה בעולם משלה שבו יש שחור ולבן סדר מופתי ואת כל החברים.
היא לא כמונו היא שונה בעולם שלה אין דבר כזה מלחמה היא חיה בעולם שלנו אבל בתוך בועה משל עצמה, היא את היום שלה מעבירה בשגרה מוקפדת ובכל רגע פנוי היא תסדר את החדר אסור לשבש בסדר יום שלה אפילו לא דקה כי היא תשים לב, היא שתשגע היא תצרח ותכאב את השינוי הזה היא לא מגיבה אליו טוב היא תתגבר אולי תתרגל אבל משהו בה יכבה היא כבר לא תהיה אחותי השמחה שאני אוהבת היא תהיה אחרת עצובה, מתוסכלת.
לחשוב שהכל התחיל ממסכה, היא לא מבינה שיש מחלה או סגר ובחינת הכל חייב להתנהל בדיוק לפי הסדר ככה זה שאתה מיוחד ולא משעמם כמו כולם כנראה ככה זה שאת מוגבלת לפחות ככה הם קוראים לזה זו ההגדה אבל היא חיה עם המוגבלות השכלית שלה בגבורה. עד הסגר האחרון חשבתי שאין משהו בעולם שיכול לשבור את הילדה הזו ואז הוא הגיע וניפץ לי אותה לרסיסים, הדכאון הבכי הצעקות באמצע הלילה, היא בכל בוקר בשעה שבע עמדה ליד השער וחיכתה להסעה שלה שלא הגיע ועכשיו סגר נוסף, כי הם לא שמו פשוט מסכה.
זה לא משנה שהיא הקפידה וכולם סביבה הקפידו זה לא משנה שהיא פעלה לפי החוקים, רבים אחרים לא הקפידו וסכנו את החיים שלה לא בגלל המחלה בגלל הדיכאון והבדידות, כמוהה עוד הרבה אחרים שחיים בעולם שלהם ולא מבינים מהוא הסגר הזה שנחת עליהם שוב.
אני לא התגעגעתי, לא לסגר, לא לבידוד, לא ללבד, לא לבכי, לא לצעקות ולא לעצבות.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Special Sister עקוב אחר Special
שמור פוסט
לשיר זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מיכל .
מיכל .
כמה כוח יש בכתיבה שלך מדהימה!!
הגב
דווח
The Only David
The Only David
מדהים, כמה כוח יש לך !
הגב
דווח
1 אהבתי
Special Sister
Special Sister
תודה רבה!! זו היא שעם הכוח אני רק מתבוננת בה
הגב
דווח
כותבי החודש במגירה
Special Sister
סליחה יש לך דבק?
סליחה יש לך דבק?
מאת: Special Sister
אחת מתוך 125
אחת מתוך 125
מאת: Special Sister
פוסטים אחרונים
איך פספסתי .
איך פספסתי .
מאת: The Only David
יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ
יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ
מאת: Lucy Rubin