כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
2 2

גיל 23

עשור אחרי

כשהייתי בגיל 13 רציתי להתאבד.
הרגשתי שהעולם גדול עליי.
החברים שהיו לי ניצלו אותי, אהבות של ילדים היו נראות לי כל כך משמעותיות.
הייתי מקנאה בזאת שהייתה הכי יפה כשאמרו לי שאני הכי יפה.
הייתי מקנאה בגוף שלא שלי. ב"מקובלים". בחוויות שצברו כשאני הייתי עסוקה במה לא טוב.
כשישבתי עם היועצת ואמרתי לה שאני רוצה למות ולא טוב לי,
ההורים שלי הגיעו לשיחה והייתה גם שיחה בבית.
ואז הבנתי שדיברתי שטויות.

כשהייתי בגיל 14 הייתי בפסטיבל.
לא אכלתי ולא קצת. 3 ימים שאני אוכלת באוהל וגם זה- עשיתי טובה.
רציתי בטן שטוחה כמו של זאת שהייתה לידי.
חדר האוכל היה מלא באוכל טעים ואני בכל תמונה הכנסתי עוד קצת את הבטן כשכבר לא היה לאן.
בתוך תוכי עם כמה שניסיתי להיות יפה מבחוץ, שנאתי כל חלק באופי וביופי.
שנאתי שרואים לי את הסימני מתיחה על האגן והישבן, לכן קניתי מייקאפ שניסה להסתיר את הכל.
כל המסיבה הסתובבתי עם מכנסון שחור או מגבת שתסתיר את הקפל הקטנטן בבטן התחתונה.
הרגשתי שהעולם גדול עליי. ששום דבר בי לא טוב.
וגם אז, רציתי להתאבד.

כשהייתי בגיל 15 התאהבתי בגבר עד כאב.
הייתי מוכנה לעשות הכל בשבילו ובשבילו זה היה משחק.
היו לי פרפרים בבטן שמבחינתי היו רעים אליי.
וגם אז, רציתי להתאבד.

כשהייתי בגיל 17 יצאתי לטיול שנתי.
שנאתי טיולים שנתיים.
היה לי עם מי להיות, אבל בתכלס... לא היה לי אף אחד.
חברים יכולים להעיד שהם היו שם.
אבל אני הרגשתי לבד.
שנאתי את התחושה להיות מוקפת באנשים ולהרגיש לבד.
וגם אז, רציתי להתאבד.

כשהייתי בגיל 18 התגייסתי לצבא.
ילדה שהייתה בתוך בועה משל עצמה.
לא יודעת מה זה רכבת ומה זה אוטובוס. לא יוצאת מגדר האזור שהיא גרה בו.
ואם כן... זה רק באוטו.
עד לרגע שאמרו לי לנסוע לבד באוטובוס לבקר חייל ואני פחדתי פחד מוות.
במהרה, עם נשיכת שפתיים, נלחמתי בעצמי והכרחתי את עצמי לעשות את זה.
הבנתי שכל השירות שלי אצטרך לנסוע לבדי בדרכים,
אז הפכתי את זה לחוויה הכי טובה שלי.
אני אוהבת להיות לבד. ככה הייתי גם רגילה.
אז נסעתי וביקרתי חיילים מקרית שמונה ועד אילת במשך שנה וחצי.
ביקרתי בכל קניון אפשרי, מצאתי מסעדות ומקומות טובים לבקר בהם,
להפוך לטוב את מה שפחדתי ממנו כל כך.
וגם אז, רציתי להתאבד.

כשהייתי בגיל 19 עליתי במשקל.
כל מה שאכלתי כל השירות שלי הצטבר לי עוד ועוד עד שהחלטתי שאני מורידה את הכל-
במשך חודש וחצי ירדתי 6 קילו.
כל יום במכון.
שעתיים לפחות.
עושה כל תרגיל.
רצה בכל הליכון.
אוכלת רק ירקות.
ואם רק אעז להכניס קוביית שוקולד לפה-
ההאשמות כלפי עצמי התעוררו ודאגו להגיד לי איזו שמנה אני במשקל 55 קילו,
ואין מצב! שאני לא מגיעה למשקל 48 כמו שהייתי.
מספרים דיברו אליי. הרגשתי לא מספיק טובה.
ואיזה בושות כשאני יושבת והגלגל מסביבי הוא לא האבוב מימית 2000.
וגם אז, רציתי להתאבד.

בגיל 20 חוויתי את הפרידה מהאהבה הראשונה שלי.
פעם ראשונה הרגשתי מה זה שלוקחים לך חצי מהלב.
פעם ראשונה שאהבתי מכל הלב והאוויר נלקח יחד איתו כשהוא הלך.
ולמרות שהתגברתי דיי מהר על הכאב, לא שכחתי.
וגם אז, רציתי להתאבד.

בגיל 20 התאהבתי בגבר אלים נפשית.
גבר שאם הייתי ממשיכה לצאת איתו היום הייתי מתחת לאדמה.
גבר שניסה להשתלט עליי, על חיי, על מי שאני, על הרצונות שלי ועל השקט שלי.
גבר שניסה לקבוע לי מה שהוא רצה.
גבר שניסה להרחיק אותי מחברים שלי. מהמשפחה שלי. מהאנשים שהיו סביבי.
גבר שרצה סיפוק מיני ולא היה אכפת לו אם כאב או כואב לי.
גבר שבגד בי ובאמון שלי.
גבר שאם הייתי ממשיכה איתו, המכות היו באות גם הן.
גבר קנאי, אובססיבי, מטורף במחשבה שלו.
גבר שבזכות זה שיצאתי איתו הבנתי מאיזה גבר להתרחק.
וגם אז, רציתי להתאבד.

בגיל 20 נרשמתי ללימודים.
החלטתי שהפעם אני עושה מה שאני אוהבת ואני אחליט איך אחווה את זה.
אני אחליט מאיזה שיעור אני מבריזה,
אני אחליט אם אני עושה שנ"צ ואני אחליט שאם בחרתי משהו שהוא לא חובה-
אעשה את זה בדרך שלי.
וכך החלטתי.
הג'ינס האהוב עליי עלה וכך גם אני עליתי במשקל.
הברזתי למסעדות, הברזתי עם חברים.
קמתי והלכתי כשלא רציתי להיות שם יותר.
וכך קרה.
וגם אז, רציתי להתאבד.

כשהייתי בת 22 קרה מקרה ששינה את דפוס החשיבה שלי.
גבר נכנס לגופי ללא רשותי.
הייתי שבורה.
נפשית. פיזית. אדישה.
הרגשתי שלקחו לי את התמימות.
הרגשתי רצון לחזור לילדות.
שנאתי קינדר, שנאתי תה,
ועדיין.
רציתי שמישהו יחזיר יום אחד אחורה רק כדי לא לחוות זאת שוב.
זאת הייתה אחת התקופות הקשות בחיי.
3 חרדות ביום אם לא 4,
משפחה שמנסה לתמוך ואני תוך כדי איבדתי את החשק להכל.
הייתי יושבת ולא זזה.
כועסת. רוצה לנקום. עצובה. האשמות מהצד שלי,
שנאה עצמית גדולה יותר. הרבה יותר ממה שהיה לי.
התפללתי והתחננתי לקבל תשובות מתי התקופה הזו תעבור,
אבל כל מה שחברים אמרו והפסיכולוג זה שייקח לזה קצת זמן...
"תני לזה קצת זמן... עד חצי שנה לפחות" הוא אמר.
ואני תפסתי את הראש, ראיתי שחור בעיניים.
לא הבנתי איך נתתי לזה לקרות. לא הבנתי איך נתתי לגבר להיכנס אליי אחרי שאמרתי לא.
ולא בכיתי. לא בכיתי כלל.
בכל פעם שעלו דמעות- דיכאתי אותן. כאילו לא היו מלכתחילה.
לא רציתי לבכות. פשוט הייתי קרה.
וגם אז, רציתי להתאבד.

כשהגעתי לגיל 23, עשור אחרי,
הבנתי שמאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי גברים שלא הגיע להם.
הייתי כנה עם מי שלא הייתי צריכה.
נתתי את הנשמה למקומות הלא נכונים ולאנשים הלא נכונים.
נתתי ושמתי כל כך רבה אנרגיה לסיטואציות ואנשים שלא מגיע להם.
אני יודעת שאני לומדת על הבשר שלי.
אני יודעת שבלי לחוות טעות כמה פעמים אני לא באמת אלמד.
וכך קרה.
מחקתי חברים שלא באמת היו חברים.
הכרתי אנשים שהפכו להיות חלק מחיי עד עכשיו.
הכרתי חברים שבאמת חברים שלי היום.
הבנתי ששום דבר לא מובן מאליו. גם לא המשפחה שלי.
הבנתי שיש דברים ומקרים שאני לא אשמה בהם.
הבנתי מה אני שווה, על מה לא אתפשר, מה מגיע לי ומה טוב לי.
הבנתי מי אני.
הבנתי מה אני רוצה.
אחרי תקופה ארוכה של מלחמה בעצמי,
באחרים, באנשים שלא מגיע להם אותי,
הבנתי שיש לי חסרונות ויתרונות.
וזה בסדר.
הבנתי שכל פעם שנפלתי וחשבתי שלא אקום, קמתי.
כל פעם שהתרסקתי על הרצפה ורציתי להישאר בה- הרמתי את עצמי בכוח.
והתגברתי. על הכל.
הבנתי שאני הרבה יותר חזקה ממה שאני חושבת.
הבנתי שאחרי כל מה שעברתי, נלחמתי, קמתי והמשכתי-
אני עדיין אמשיך לעשות זאת שנה הבאה בגיל 24.
וכך גם הלאה.

אז מזל טוב לי,
ואני מאחלת לעצמי שהשנה לא ארצה להתאבד.
גם אם אתרסק.
תמיד אזכור שקמתי.
וגם הפעם אקום.

Dear Me עקוב אחר Dear
שמור פוסט
לשיר זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
צמרמורת
את בנאדם כל כך חזק אני גאה בך אל תוותרי לעולם❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
Dear Me
Dear Me
תודה רבה!
הגב
דווח
unknown user
unknown user
איןןן בחורות כמוךךך איןןןן ואווו !!!!
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 10 תגובות
כותבי החודש במגירה
התרגשות
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
ידעתי
ידעתי
מאת: Matan Osrovitz
בתולה?
בתולה?
מאת: אין שם
מנוטרלת מרגש
מנוטרלת מרגש
מאת: Soul Writer
מרגש
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D
המדורגים ביותר
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
מאת: Emily Waldorf
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
מאת: . .
ביום שהיא תפסיק לענות לך
ביום שהיא תפסיק לענות לך
מאת: שבורת כנף
אני חזקה?
אני חזקה?
מאת: שבורת כנף
מומלצים מהספרייה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema