כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
2

אמא, אמא, אני הולכת!

על זה שחזרתי ללכת היום (:

לכל מי שלא יודעת, אני עברתי ניתוח מורכב בברך לפני כשבעה שבועות. עשיתי אותו בשל בעיה מולדת שגיליתי לפני כחמש שנים. פריקות חוזרות של הפיקה אם זה עוזר למישהי. האמת היא, שבאיזשהו מקום בחרתי לא להתמודד איתה במשך כל השנים. במהלך כל התיכון הייתי עסוקה בכל כך הרבה עניינים פנימיים וסביבתיים שבכלל לא הייתה לי את הפניות לחשוב על לטפל במבנה הברך הדפוק שלי.

עכשיו, בהגיעי לגיל תשע עשרה, בלי בית ספר או שירות על הראש (נכון לכרגע) הבנתי שהגיע הזמן לשים את הפוקוס על המצב הנפשי והבריאותי שלי, שלדעתי האישית תמיד קשורים זה בזה.

ולכן, החלטתי לעבור את הניתוח, והתאריך שנקבע הוא התאריך הסימבולי - הלא הוא ה1 לספטמבר.

הודיעו לי מראש שאורך ההחלמה הוא חצי שנה בערך, כל מטופלת לפי יכולות ההחלמה שלה שלה, ושבשישה שבועות הראשונים אני לא אוכל בכלל לדרוך על הרגל.

השישה שבועות האחרונים לא היו פשוטים לי כלל וכלל. אני בטוחה שכל אחת הייתה משתגעת אם היא הייתה במצבי - לשבת בבית עשרים וארבע שבע, בחוסר מעש מוחלט, בלי הסחות דעת מהמחשבות שלך. אך, בתור בחורה עם בעיות נפשיות כאלו ואחרות, חוסר המעש הזה הוביל אותי לשפל חדש, שלא הכרתי עד היום. ובשל כך - למחשבות על פתרונות יצירתיים איך להתמודד... עם עצמי.
דבר נוסף שהקשה עליי במהלך השבועות הללו הוא חוסר העצמאות. כולנו צריכים את העצמאות שלנו, את חופש הבחירה, במידה כזו או אחרת. ואני במיוחד אוהבת את העצמאות שלי. לדעת שאני לא תלויה באף אחת ובשום דבר. ובעקבות הניתוח הזה - נלקחה ממני העצמאות לחלוטין.
היא נלקחה ממני ביכולת ללכת, לנהוג. ללכת לאן שאני רוצה, מתי שאני רוצה ולכמה זמן שארצה. היא נלקחה ממני בדברים הקטנים, כמו להתקלח לבד, בזמן שנוח לי. כמו לישון איך שאני אוהבת - על צד ימין.

ואני לא אשקר לכן - התחלתי להתייאש. באמת, להתייאש. בראשי ידעתי שהמצב הזה הוא זמני, הרי בסך הכל מדובר בשישה שבועות של אובדן מלא, ואחר כך שיקום ארוך אם כי משתלם. ולמרות שההיגיון ידע - הלב, לא הקשיב. כהרגלו. מילאתי את עצמי בתחושות של ייאוש, כאב, אכזבה ולחץ לגבי מה שיהיה כשאצא מהמצב הזה. הראש שלי מילא את עצמו במחשבות קשות מאוד, כאלו שעולות רק כשאת יותר מדי זמן לבד בבית.
ונכנסתי לאחד הדיכאונות הכי קשים שנכנסתי לתוכם עד היום. זה היה כבר מעבר לכוחותיי. פשוט לא הצלחתי להתמודד עם התסכול שלי מהמצב הבריאותי שלי. תסכול שהושלך על המצב הבריאותי שלי, אבל תכלס, נגרם מהרבה דברים אחרים.

עכשיו אני כבר שבעה שבועות אחרי הניתוח, והיום בפעם הראשונה מזה כמעט חודשיים דרכתי על הרגל שלי. וכמובן שאני לא מרגישה עדיין מאה אחוז בסדר, ויש עוד הרבה עניינים ורגשות לעכל ולפתור, אבל עברתי את החלק הראשון של הניתוח הזה - ובשבילי, החלק המתסכל ביותר.

ועכשיו לשאלה החשובה: למה אני מספרת לכן את כל זה? קודם כל כי אני אוהבת לקדוח במוח (;

אבל בעיקר כי יש מסר מאוד חשוב לסיפור הזה, מסר שאני מנסה לאט לאט להפנים ולהפוך לדרך חיים - אין דבר העומד בפני כוח הרצון.
זהו משפט שאנחנו שומעות הרבה, בהקשרים רבים בחיים, אבל אני תמיד חשבתי שיש בו משהו שגוי מעט, שכן, יש דברים שלא משנה כמה ארצה אותם, הם מחוץ להישג ידי.

אבל דווקא הדברים שנראים מחוץ להישג ידך - גם אם הם קטנים, כמו היכולת ללכת ולרוץ כמו בן אדם רגיל, בלי לפרוק את הברך - הם דברים אפשריים לחלוטין. פשוט דורשים הרבה מאוד (מאוד, מאוד) כוח רצון.

וזהו כוח שיש לכל אחת ואחד מאיתנו - פשוט צריך למצוא אותו בתוכינו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Yahel Sivan עקוב אחר Yahel
שמור פוסט
לשיר זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגירה
Yahel Sivan
ממש עוד רגע קט.
ממש עוד רגע קט.
מאת: Yahel Sivan
ילדה בת חמישים / אישה בת עשרים
ילדה בת חמישים / אישה בת עשרים
מאת: Yahel Sivan
חופשייה ?
חופשייה ?
מאת: Yahel Sivan
הלילה עם שני החלקים
הלילה עם שני החלקים
מאת: Yahel Sivan
פוסטים אחרונים
האל שלי
האל שלי
מאת: נגה .
אחת שמסוגלת
אחת שמסוגלת
מאת: Js M
חכמת הטבע
חכמת הטבע
מאת: יאיר בר לבב חדד
שבת בערב
שבת בערב
מאת: רותם ...
מומלצים מהספרייה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema