כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
2 1

דור ה"למה"?

הן מזייפות אורגזמה והם מזייפים רגשות

בובות על מריונטה תלויות בחוטים, מפזזות; חגות סביבך במעגלים.
לחץ חברתי במסווה של אהבה, מכניות מונוטונית אחידה רומסת כל צבעוניות,
תלויה בחוטים- באישורים.

כל השקרים זהים זה לזה. הם כולם יוצאים בליווי הבל פה אלכוהולי,
מחיקה של הודעות "וואצאפ"- בסלקטורית שזיינת במועדון ובהנצחת תורת הגזע.
ברכות לכל מי שנולד אשכנזי מספיק כדי לזגזג בין מזרקים משומשים;
בשביל לקנות צ'ייסר טקילה ב-55 שקלים
- לא כולל שירות

איתרת את הטרף הבא, בשעה שתיים על הבר
בְּלוֹנְד דהוי, ריח של מאפרה. סיב השַׂעֲרָה מורכב מכימיקלים: 10/10
אח שלך היקר אמר בעצמו שהוא 'היה מביא בה'.
חיי הלילה בדרום תל אביב,
כוס רביעית של וויסקי סאוור ממתינה על מכסה הניאגרה בתוך תא השירותים.
ריחות אמוניה ו-2 שורות קוק,
זה כל מה שצריך כדי שהן ירדו על ארבע ויתחננו שתכניס אותו כבר,
שתכניס את כולו,
חזק. עמוק.

רובוטים, משועבדים לשקר המדיה ולעוד לייק באינסטוש, עוד צפייה בסטורי,
סאב ביוטיוב שיתוף לסטטוס, ציוץ טוויטר; עוד כוסית "וואן גוך".
עוד בומרנג של בסטי מקיאה, כשברקע בָּסִים ברה מז'ורי ומילים ריקות.
בובות בובות, עקבים, כאבים...
כאבים, אילו כאבים.
מושכים אתכם בחוטים בעזרת מילים ריקות, תיוגים ותגובות
שמחה גדולה, 17 ריגשונים עצובים על תמונת הקבר של אחותה.
רגע... ומה עם הרגשות והנשמ... נשמה! ? שתישרף הנשמה, נשמה.
עשה לה לייק, תעשי לו עם העיניים
תעשו אחד את השני בפאנגו'יה, בבריכה מלאה בהרפס ושאריות כבוד עצמי
אני איבדתי את עצמי בתוך עדר של משועבדים, נואשים לאישור חברתי, לקבלה.

הנדסת האקלים ביום שבתון, עוד אחת מהבובות של ביבי...
הפסקתי לחפש אשמים למדרון החלקלק; לדור ה"למה" ולדור ה-"אינסטה" שבא אחריו.
עמדתי בתור לקלפי, לשלשל פתק- אולי ממשלה ליברלית, מפלגת "חאלס"
הגיע הזמן לבחור מפעיל חדש שיבטיח הבטחות, שיאכיל בשקרים.
יש עוד נשמות חדשות באות לעולם ממש עכשיו, מי ימשוך אותן בחוטים?
מי יכניס להן לראש ש-"לחלום בגדול זה למעופפים?"
דורות על גבי דורות, אותה המסורת ואותן הציפיות, אותן האימהות, מזונות... בני זונות.
אותן נשמות גם הן כמוני, כמוך, כמונו- חיים שלמים, מגיל אפס עד מאה כעשרים
אומללים, בניסיונות תמידיים לרצות. תמיד לנסות לרצות, לרצות, לרצות, לרצוח
אופס, התכוונתי לרצות.

אני מניחה שעתה אני מבינה, מדוע אנשים מעדיפים לחיות חיים וירטואליים.
למה הם מעדיפים לשקר ולהאמין לשקרים של אחרים;
למה גופות מהלכות מתנחמות בעוקבים ובהודעות, במדדי אושר מגוחכים.
במין ריקני וסתמי, אלכוהול, וסמים, וריטלין קונצרטה ציפרלקס תן להם תן להם הכל אלוהים שישמור, רק לא להיות עצמם, לא להרגיש; חוֹרְדִים לנסות, לדרוש החזר על הנשמה שמכרו.
הכל מסביב לא יותר ממשחק הדמיה של מציאות עגומה, פוליטיקאים מושחתים בכל מקום, שקרים שקרים. הורים דורשים, הורים גרושים-
אחחח... ברגיל אחי, מדחיקים.
מהרגע בו נשמנו לראשונה, מחוברים בטבור לשליה:
אדם חדש, אסיר חדש! מספר 888652, זהו שמך במדינת ישראל. הנה המשקולות, הנה זוג מספריים; מקצצים לך את הכנפיים- רק שלא תעז לחלום.

אז, היכן אנשים כמוני בכל האגדה האורבנית הזו?
אני אאוטסיידרית, המוזרה. תמיד הייתי, חריגה- אמוציונלית, הֲפַכְפָּכָהּ, עושה דווקא.
נשמה מורדת, אחת למיליון. מעזה לשאול שאלות, מעזה לחלום
וכשאני חולמת, אני חולמת בגדול, רק שינסו לומר לי "לא".
אני הצלתי את עצמי, נולדתי בעלת כנפיים שבורות.
הפסקתי לשאול "למה דווקא אני?", הפסקתי להיות הקרבן. תלשתי נוצות מהכנפיים ויצרתי מהן מכחול
אני אמנית. אני יוצרת תרופה לכאב מתוך הכאב שלי עצמו, צובעת קשת מלנכולית-
"אבל יש פה רק ארבעה צבעים: כחול אפור שחור וסגול."
ובכן, אולי לעיניהם של עיוורי צבעים. אין סופית כמות הגוונים שישנם שבעצבות.
אותה המלנכוליה ואותה רב- גוניות, מרכיבות אמת כנה עד כדי כאב
והיא לא זקוקה לאישורים שלכם, לאהבה המזויפת ושיחות החולין
התיוגים, העוקבים, השטחיות.
הבדידות שלי מלאה בחום, רשימות ההשמעה שלי מלאות ברגש ועל הנשמה שלי אין ברקוד, אין תג מחיר.
שום כסף שבעולם לא יקנה את מה שיש לבדידות שלי להציע.
אני גזרתי את החוטים וקבעתי לבד את כנפיי השבורות, העזתי לחלום, עפתי גבוה והתרסקתי.
ניערתי את שאריות הדשא מזוג מכנסי הג'ינס הדהויים; צבעתי לי קצת אושר במכחול, המשכתי לחלום.
לעד אמשיך לפול ולהיפצע, לכאוב
אך לעולמים אתרומם חזרה על הרגליים, אפרוש את כנפיי, אמשיך לנסות.

ואתם יודעים מה? הבדידות שלי אף פעם לא בודדה כשאני שם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lauren Robin עקוב אחר Lauren
שמור פוסט
ספרים מאת Lauren Robin Lauren Robin
מה הטעם/ לורן רובין אם אתם מחפשים משהו לרומם בעזרתו את מצב הרוח הסביר שלכם...
משהו קליל לקרוא אחרי משמרת כפולה בעבודה ה"זמנית" ההיא...
עשו לי ולעצמכם טובה, הניחו את הספר הזה בצד - הוא לא בשבילכם!
בין סיפורת לשירה מדוברת- לקט קטעים קצרים המבוססים על חוויות שנחרטו אצלי לנצח.
התוכן הבלתי שגרתי והלא מתנצל, ישרוט אתכם מהרגע שתניחו את הידיים שלכם על האמת המכוערת שכולנו אוהבים לשנוא;
האמת היא שהאמת רחוקה מלהיות מושלמת; אך עקומה ככל שתהיה, לפחות היא כנה.
הדרך לקבלה עצמית – מרוצפת שברי זכוכיות, שובל דם מכפות רגליים הממשיכות לצעוד לכיוון האור.
הדרך הזו היא הכואבת והאמיתית ביותר, היא לימדה אותי להעריך את הגדולה שבקושי,
לאהוב אותי גם כשזה היה מזויף;
זייפתי עד שגרמתי לעצמי להאמין שאני ראויה לטוב.
“מה הטעם” הוא יותר מטונר שחור מודפס על גבי דף A5,
מעבר לכל העצמה שהוא מכיל בו, הספר הזה הוא ההוכחה שגם מהתחתית אפשר לצמוח.
גם כשאתה מרוח על הרצפה אפשר לקום ולגרד משהו –
ללא התחתית שלי, לא היה קיים ספר ושמו 'מה הטעם'.
קבלו הצצה חינם לקטע ״ממרחית״ מתוך הספר <<<
מחיר: החל מ₪35 לרכישת הספר
לשיר זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אהבתי את השיר מאוד. רק תזכרי שיש איתך עוד הרבה כאלה שחושבים כמוך או כי הם הפוכים או כי עדיין לא מספיק קבורים בשביל להיות איתך בתוך הבדידות האנושית
הגב
דווח
1 אהבתי
Lauren Robin
Lauren Robin
תודה רבה :)
הגב
דווח
Lauren Robin היא מחברת הספר
מה הטעם/ לורן רובין לרכישת הספר
כותבי החודש במגירה
Lauren Robin
חמש שנים
חמש שנים
מאת: Lauren Robin
זכר אלפא
זכר אלפא
מאת: Lauren Robin
בררנית
בררנית
מאת: Lauren Robin
מילה של גבר
מילה של גבר
מאת: Lauren Robin
פוסטים אחרונים
כל כך יפה שזה כואב ❤
כל כך יפה שזה כואב ❤
מאת: Reuti Samet Cohen
נוצה שעפה ברוח
נוצה שעפה ברוח
מאת: דניאל כהן
לפעמים... לא צריך יותר
לפעמים... לא צריך יותר
מאת: Yael Shayn
אדמה יקרה שלי
אדמה יקרה שלי
מאת: נטלי יוסף
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan