כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1

כולנו בני אדם...

פתאום אני מוצאת את עצמי יושבת על ספסל באמצע הרחוב...

פתאום אני מוצאת את עצמי יושבת על ספסל באמצע רחוב יפו בירושלים....
השעה היתה מאוחרת כל מי שאני מכירה כבר הלך לישון אבל הרחוב שקק חיים .
אני לא מבינה לאן כולם רצים בזמן שאני יושבת ונהנת מהאוירה של ירושלים...
אני בוחנת את הסביבה שלי..
הינה עובר לו סבא עם 2 נכדיו, ועוד קבוצה של אמריקאים שמתלהבים מדברים שבחיים לא שמתי לב אליהם וגם הינה אישה שנראת כעורכת דין עם החליפה מכובדת וצעיף סביב הצוואר...
בצד השני יושב בחור מתולתל עם גיטרה ושר שירים באנגלית.
זה כל כך נעים רק לשבת, להאזין לשירים ופשוט להרגע מכל היום.
אני מסתכלת סביב ורואה הרבה אנשים "יש מסביבי חרדים, חילונים, דתיים, תילאנדים, אתיופים, מבוגרים, צעירים שוטרים חיילים ואפילו כאלה שאין להם אמונה כמו שלי ... נכון הם באמת שונים! אבל הם בני אדם, ויש להם עיינים, יש להם פה, יש להם לב(מקווה), יש להם רגשות, ועוד מלא דברים משותפים אז למה יש כל כך הרבה שינאה, למה אי אפשר לחיות בשלום מבלי לשפוט או להילחם אחד עם השני?" זו כניראה תישאר שאלה שלאף אחד לא תיהיה תשובה עליה .... וביינתים אני קמתי מהספסל והמשכתי במורד הרחוב בדיוק כמו שכולם עשו אבל בתיקווה שאני באמת לא מאלה ששופטים אנשים רק לפי המראה או הדת שלהם כי בסופו של דבר כולנו בני אדם ולא הייתי רוצה שישפטו אותי...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

adi love עקוב אחר adi
שמור פוסט
לשיר זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגירה
מעורר השראה
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
גִּבּוֹר הַיּוֹם
גִּבּוֹר הַיּוֹם
מאת: בתאל דורון