תמימות
#####
כל כך הרבה שנים רציתי ללמוד להפריד בין רגש לשכל.
כל כך הרבה מאמצים שהייתי נוהג להשקיע,
ולשווא.
זה תמיד התפוצץ לי בפנים.
שוב ושוב ושוב.
זה פשוט לא הצליח מעולם. באף זוגיות.
לא עכשיו ולא לפני 10 שנים.
ועכשיו בתהליך שלי, אני שואל את עצמי שוב.
למה אני בכלל רוצה להפריד?
אני בן אדם רגיש.
סו פאקינג וואט?
אז יאללה כוסאומו. שיזדיינו כולם עם הדעות שלהם. תמיד יהיה לאנשים מה להגיד.
בא לי לצעוק את זה מהחלון ולהעיר את כל האקסיות שלי.
אני לא כועס על אף אחת.
אין בי יותר כעס
או אכזבה, על הויתור של כולן,
זאת הייתה זכותן.
ועכשיו?
אני באמת שמח.
כי הכל מסתדר לטובה.
רק צריך שתהיה לי מישהי רגישה כמוני.
שלא יודעת להפריד בין שכל לרגש כשהיא מאוהבת,
שנסחפת ברומנטיקה ללא הכרה,
שאין תחתית לחשוב עליה,
כי אין תחתית לדבר הזה.
תמיד לעוף.
תמיד להרגיש,
להתרגש.
כמו אהבה צעירה.
מי אמר שצריך להקדיש כל כך הרבה מחשבה לשכל?
מי קבע את החוקים?
אין חוקים.
אני רק רוצה להרגיש.
לגעת.
לחבק.
לחייך.
להכיל.
בא לי לקום בבוקר ולהכין לה פנקייקים.
בא לי לקנות לה, בלי לחשוב על כסף מסריח.
על הדפי נייר הצבעוניים המונופוליים של העולם האכזר.
בא לי לעשות לה טוב בלי לפחד שזה לא הדדי,
בא לי לתת בלי לצפות לתמורה, כי אני עושה הכל בלב מלא אהבה.
מה כבר ביקשתי?
בסך הכל להיות ילד תמים עם עוד ילדה תמימה
שיש לה לב זהב, ושניתן את הכל אחד לשניה.
שלח תגובה
כל דבר שאתה כותב פשוט יוצא מהנשמה,מצפה לקרוא עוד ממך
