כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1

אלוי והחיים היו סרט ומישהו היה צופה בי- בכל הרגעים הקשיים שאני עוברת עם עצמי במחשבות ובכל

לפעמיים זה מרגיש כאילו אני חייה בסרט, סרט שבו אני מרגישה לבד, סרט שבו אני בוכה ונשברת, סרט שרואים איך אני, הגיבורה בו חוטפת חוסר של מזל כל פעם מחדש..

**אני כותבת פה בסיגנון כאילו זה היומן הפרטי שלי **
לפעמיים אני מדמיינת על זה כסרט על ילדה עם הפרעת אכילה, שעוקב אחרי החיים שלה, שפעם היו רגיליים.. ואיך לאט לאט, עוד דברים נכנסו לה לראש והשפיעו עליה.
המשפטים שלפעמיים נשמעו כבדרך אגב, שאצלה ברא נשמעו כל כך חזק וברור.
אז אני מדמיינת אותי בסרט הזה, ואז כשאני לפעמיים יושבת לבד בהפסקות אני מדמיינת את עצמי במסך. ילדה שהיא לבד, אין סיבה ... היא פשוט יושבת שם לבד ומרגישה לא שייכת. ואז נגמר בית ספר ואני מפעילה את המוזיקה באוזניות בדרך הביתה, ואני מדמיינת שאני באיזה קליפ בסרט .. ושהוא מצלם אותי כזה מתחילה לבכות, ואז כשעוברת מכונית משפילה מבט ובשניה אחת הפנים משתנות לכאילו לא בכו, או בשנייה הזו שעוברת שם מישהי שאני מכירה ואומרת לה שלום ומחליפה איתה כמה מילים ואז הרגע הזה נגמר ואני חוזרת לעולם שלי מגבירה את המוזיקה ואז מגיעה הביתה יושבת עם אמא לאכול צהרים, ועולה לחדר ולרוב שוב בוכה, או רבה ריב קטן עם מישהו במשפחה והאופס אני עולה לחדר עוד פעם בכות בשקט. כאילו כל פיפס קטן גורם לי להכיכנס למעגל מחשבות. כאילו לפעמיים אני מנקזת את המחשבות האלו ומדמיינת את הכל בתוך סרט שמציג ילדה אומללה שהיא חייה בלופים קשים של החיים והיא אבודה והיא לא יודעת מה לעשות. כל רגע שאני בוכה או לא מצליחה להירדם ומתחילה לבכות אני מרגישה כאילו שיש שם משהו שמסתכל עלי, מצלמה או לא משנה, וחושב עלי ... כאילו אני לא לבד שם, שיש מישהו שיודע את כל מה שאני עוברת ולא רק חלק קטן ממננו. חלק קטן כשאני מדברת עם משהו באינטרנט ומספרת לו חלק קטן מהחיים שלי או חלק קטן כשאני מעלה פוסט ומספרת משהו קטן ואנונימי או חלק קטן שאני מנסה לספר ליועצת בית הספר שעובר עלי משהו קשה ואני לא יודעת איך להגיד לה את זה כי אני פשוט לא מצליחה או שאני מדדמיינת את עצמי בשיחה עם פסיכולוג מנסה להסביר לו מה עובר עלי ואני מדמיינת אותו שואל מלא מלא שאלות ואני עונה ואז אני מספרת לו ולאט לאט הוא קולט אותי ומה עובר עלי, אבל בטכלס זה לא ככה, אני לבד במערך ולאף אחד לא אכפת ממני....
אז אני מדמיינת את עצמי בסרט.
ששם אני הגיבורה, ששם אנשים מסתכלים רק עלי ושאני המרכז ושהסרט עוקב אחרי. אחרי הקשיים שלי והמחשבות שלי.
וכן זה מרגיש כמו סרט, כל פעם שאני בוכה ומרגישה כמו קלישאת דיכאון? היו סרטים שראיתי וראיתי איך השחקנים, כאילו הדמויות בסרט מתפקרקים מבכי ענק, בכי נוראי, בכי כואב, סצנה שהם בוכים והדמעות נופלות או שהם מסתגרי בתוך עצמם ובוכים ו...
אני לא הייתי בן אדם שבוכה, תמיד ראיתי דברים כאלו וזה היה כל כך רחוק ממני. תמיד ניסיתי לבכות להיות מהבנות הרגישות והחמודות האלו שמספרים על שהו עצוב, יום השואה או כל מיני ומתחילות להזיל דמעה, או רבות עם מישהו ובוכות . אבל לי זה לא קרה, הייתי בוכה נדיר כשרבתי עם אחותי והיא עיצבנה אותי ממש אבל לא הכרתי מזה בכי. תמיד כשראיתי בסרטים אנשים בוכים ככה זה הרגיש לי יותר מידי מוגזם ולא אמיתי, ופתאום אני בסרט הזה מרגישה כמו דמות בסרט שבוכה ככה, ומתפרקת ונשברת ככה ... ונאבקת עם עצמה במחשבות כמוהם בסרטים. מרגישה שהחיים שלי הפכו לסרט, האמת שזה סרט שאני לא רוצה להיות בו, הייתי רוצה שהסרט הזה היה הופך להיות אופטימי יותר ולא רק שחור עם מוזיקה עצובה .
אני בסך הכל בת 15, ויש עוד תקווה שהסרט ישתנה, למרות שבימים קשים זה נרראה הכל שחור ושלא מגיע לי להיות אמא כי אני יהיה אמא חרא, לא יציבה מספיק מבחינה נפשית, אני לא ידע איך לחנך את הילדים, אני לא רוצה להביא ילדים לעולם הקשוח והקשה והנוראי הזה, מה הטעם בחיים? מין מחשבות קשות כאלו שתמיד לא הבנתי מה עובר לאנשים בראש כשמקיפים אותם המחשבות האלו ... כאילו מחשבות של אין טעם בחיים. מה לי ולזה? מלא דברים שלא היו בעולם שלי ולא הכרתי הפכו להיות חלק מהחיים שלי ושיננו אותי ..... אני יכולה לכתוב על זה המון... אז כן המחשבות על העתיד והאיבוד תקווה, והמחשבות על איך אני יהיה בתור אמא, אם מגיע לי להיות אמא... למרות שהחלום הכי גדול שלי מאז שאני קטנה זה להיות אמא, להיות האמא הכי מושלמת שיש, לאט לאט המעטפת הזאת שייחסתי לעצמי בתור אמא נשברת ואני כבר לא יודעת איזה אמא אני יכולה להיות. תמיד חיכיתי להיות אמא ועכשיו דברים נראים פתאום כל כך אחרת וכל העתיד נראה לא ברור.. אבל אני עדיין רק בת 15, והתקופה הרעה שעוברת עלי עכשיו אני מקווה שיכולה להשתנות, שאני אשתנה בתור בן אדם, שהמזל ישתנה, שדברים יישתננו ואני אצא מהמקום הזה, שאני אצליח לחיות נורמאלי עם עצמי כלפי פנים ולא רק כלפי חוץ - שהכל נראה כאילו אני ילדה נורמאלית ואף אחד לא יוד על המלחמות שלי עם עצמי. זה כאילו הזוי גם שבשנתיים האחרונות החלום שלי זה להיות אנורקסית ושזה היה הגורם שהביא אותי למצבי רוח משתנים, זה לא היה בשביל להיות יפה, זה היה ממליון ואחת גורמים וגם מזה שרציתי תשומת לב וגם מזה ש... וכל הזמן מרגיש שעד שלא יגדירו אותי באנורקסיה אני לא אסגור מעגל עם עצמי ואני אמשיך להיות במקום הזה בלי להתחיל מחדש ולהאיבק לצאת מהמקום הלא כיפי הזה שכבר שנה שלמה לא היה יום אחחד, אחד שאמרתי שאני שמחה. שנה שעברה הייתה גם שנה קשה אבל עד היו רגעים שמחים, השנה איבדתי את זה. רק רוצה להיות מאחורי המקום הזה
ואני מרגישה חופרת כל כךךךךך
אני חיבת ללכת ללמוד
הייתי אמורה להתחיל ללמוד לפני כבר יותר משעתיים והינה אני פה ועדיין לא פתחתי מחברת
קשה לעשות סוויטש ללמידה
אבל זה בסדר כי החיים שלי עובדים על הסוויטש הזה
מנורמאלית לסערת רגשות בראש ללהמיד פנים
מלשרוד את החיים
אוף באמת זה קשה
וזה מגניב להסתכל על זה כאילו אני בסרט, מה לא? יש עוד מליון דברים שאני עוברת שאני מדמיינת שהם בסרט שלי
על כל הדברים במשפחה
על אנשים שאני מדברת איתם
כאילו מרגיש שהכל זה חלק מהסרט
ביי, תודה על המקום לכתוב, ממש מגניב לכתוב פה ..
:)

Shiraz corn עקוב אחר Shiraz
שמור פוסט
לשיר זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגירה
Shiraz corn
החיים מרגישים לי כל כך חראא , אני כל כך שבורה וחסרת כוחות
החיים מרגישים לי כל כך חראא , אני כל כך שבורה וחסרת כוחות
מאת: Shiraz corn
מרגש
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D
פוסטים אחרונים
שונה מהרגיל
שונה מהרגיל
מאת: אביטל'וש סיאני
חיי בר
חיי בר
מאת: איש המגבעת
תפילות
תפילות
מאת: nobody .
רגע של שפיות
רגע של שפיות
מאת: ליאור יעקובי
מומלצים מהספרייה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema