כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1 1

החיים מרגישים לי כל כך חראא , אני כל כך שבורה וחסרת כוחות

זה מאוד עמוק וארוך -אממ אז מסתבר שאני בדיכאון? זה התחיל וזה ככה כבר שנה שלמה! לא חולף ורק נהיה יותר גרוע, זה אחד הדברים הקשים ביותר וכל כך בא לי להיות מאחורי זה, כרגע הכל נראה רק חסר תקווה

אוףף אני שונאת את החיים שלי .
אני באמתת מרגישה בלתי רצויה
כל ריב קטן עם ההורים גורם לי להרגיש שהם שונאים אותי
נלחמת במשיפטים שעוברים לי בראש ומנסה להתעלם מהם, כמו : בא לי למות. כי קשה לי כל כךךךךךךךךךךךךך אני בוכה בלי סוף
הלב שלי שבור
אני שבורה
חסרת כוחות
מאאבדת תקווה
שונאת את עצמי
מאבדת טעם בחיים
נאבקת בהרגשה של לא לחתוך את עצמי, למורת שאני מודה זה הדבר שאני הכי רוצה, אבל אני לא רוצה צלקות, אז פשוט לא.
וגם לגבי ההפרעת אכילה ....... אני לא מקיאה, כי לא בא לי להיות בולמית.
אני שמה לי מעצורים, כי לא להדרדר לעוד מקומות קשים שאחר כך יהיה לי קשה לצאת מהם.
אני לא יודעת איך ללכת לישון, כל פעם שאני נשכבת ומחבקת את הדובי, אני לא שולטת בבכי והדמעות מרטיבות את הכרית ויש לי נזלת והקצב לב עולה, ואז אני קמה נושמת עמוק, מנסה להרגיע את עצמי ולשאול. טוב אוקיי איך ממשיכים מפה? מה אני אמורה לעשות עכשיו? אני נושמת עמוק, חושבת, ואין לי כמובן תשובה. ומה אז? אז אני מתיחלה לבכות שוב ולהרגיש חראא, וחסרת תועלת, שאני שמנה ודיכאונית ושאין תקווה ושאף אחד לא אוהב אותי שאני כלום, שכולם יותא טובים ממני, שאני לא יכולה עוד לשאת את הסבל הזה שעלי, שקשה לי, שאף אחד בעולם לא יכול לדמיין כמה קשה לי ואיזה מלחמות אני נאבקת עם עצמי- עם המחשבות שלי ומה שעובר לי בראש.. וכמה זה קשה להעמיד פנים שהכל בסדר. וכשאתה חושב שלכולם קשה ושלאף אחד לא קל .. ושהעולם הזה פשוט מטומטם ואז אתה מרגיש כאילו כולם בדיכאון ומסתירים את זה. הכל דפוק כל כך... פעם הייתי נורמאלית! הייתי קוראת את מה שכתוב פה ולא מתחברת למילה אחת, לא הייתי מבינה על מה אני מדברת. זה עצוב שזה מה שהפכתי להיות ושזה מה שאני מתמודדת איתו. אני כותבת את זה פה כי אני לא יכולה להכיל את הרגשות שלי ואני רק מחפשת מקום לשפוך בו את הלב שלי ולהשליך את הכל... נגמר בטלפן הבטריה אז אני דרך המחשב, קצת שינוי? אני באמת באמת אבודה ולא יודעת מה לעשות.. המשפחה שלי מעצבנת אותי, לאמא שלי קשה והיא מעצבנת אותי, היא בדיכאון על החיים גם ככה ואני לא מאשימה אותה... זה החיים.. והם חרא.
ןלאף אחד לא אכפת ממני
אני סתם
עלה ננידף
אני כלום
אינ שקופה
הרגשה חראאא
הכל חרא
אני כל היום עם המחשבות הדיכאוניות והפסימיות שלי
יש מאיפה להתקדם מפה בחיים?
או שכבר הרסתי לעצמי את החיים ואין כבר מה לתקן?
אני כל כך שבורה לרסיסים ופשוט בא לי להיעלם למות כבר אין לי כוחות ולא בא לי לקום בבוקר לא בא לי נמאסלי ממש נמאס לי
בא לי כל היום רק להגיד נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאסלי בלי הפסקה! כל כך נמאס לי וכל כך קשה לי ואני מרגישה שאף אחד לא יכול להבין אותי
אני מרגישה כלישאת דיכאון. מדברת עם מישהו הכל נראה נורמאלי ורגיל, נכנסת לשירותים מתיישבת על הריצפה מחבקת את עצמי חזק ובוכה בשקט שאף אחד לא יישמע והדמעות זולגות והמחשבות מכסחות לי את הראש... ואז לנגב פנים ולהמשיך. או להמשיך להעמיד פנים שלא קרה כלום, ולהמשיך רגיל, או ללכת לחדר בבית לנעול ולבכות. ואז אמא דופקת על הדלת כי היא צועקת עלי שאני צריכה להסביר לאח שלי איך להשתמש במחשבון. אז אני לא רוצה כי אני באמצע בכי אבל היא כועסת עלי ואנני מסכימה ומשפילה פנים שלא יראו את העיניים שלי. ואז אבא בא ו........ ואני עצבנית וכועסת וכולם מעצבנים אותי, גם אני מעצבנת את עצמי, הכל מעצבן
נמאס לי
ואין לי כח
ובא לי רק להמשיך לבכןות
ולהיות מטומטמת ויפשה
ולא לחשוב על כלום
כי נמאס לי כל כך הכל ואין לי כח לכלוםם
לא יודעת כבר מה לעשות,
בא לי להפסיק הכל
זה כזה עצוב שאני יכולה להזדהות ולהבין את האנשים שרוצים להתאבד
ואני לא יעשה את זה מאה אחוז
אז אני פשוט חייבת להתמודד עם כל הקושי והסבלל הזה של החיים
וזה הרבה יותר קשה ממה שזה נשמע.
כשניסיתי לדבר עם היועצת ולספר לה, לא נראה לי שהיא הבינה, אני בעיקר בכיתי, ולא יכלתי לספר לה מה אני באמת מרגישה, אז שוב הכל חוזר כמו בומרנג
אף אחד לא שם עלי
לא מנסה לעזור לי
לא מסתכל לכיוון שלי
אני כאילו צועקת מבפנים תעזרו לי
כי אני לא יודעת איך לעזור לעצמי
אבל לממה שלמישהו יהיה אכפת ממני, מי אני בכלל
בעעעע
אין לי כוח
לילה טוב . מקווה כל כך להירדם מהר ולישון לנצח. מחר יום לפני מתכונת איזה כיף! אין לי כח לעצמי
אין לי כח לחיים
אני לבד
אני חרא של בן אדם
וקשה לי
ונמאס לי להתבכיין על זה
אבל מה אני כבר יכולה לעשות
זה אשמתי שאני ככה? אני שונאת את עצמי על זה שאני שונאת את עצמי
ביפ
לול
ביי לילט
אם יש בן אדם בודד בעלם הזה שקרה את זה, אז תודה
אני לא יודעת אם אתה שונא אותי
או חושב שאני מוזרה
אבל, סך הכל אני אחת
שנראית נורמאלית ופשוטה
שהשנה איבדה את חברות שלה שעברו בית ספר, סוג של ... ונשארה בודדה בלי חברות, רק ידידות... שזה כלום בעצם. כאילו אני לבדי ...
אה וכן יש לי הפרעת אכילה, לא מוגדרת... מרעיבה את עצמי, נקלעת לבולמוסים, פה ושם יצא לי להקיא, לשנוא את עצמי, כל יום לחשוב עלא וכל וזה ככה כבר שנתיים שהחלום שלי בהן זה להיות אנורקסית. ולא זה לא בשביל להיות יפה, זה בשביל התשומת לב. וכשאני לא משיגה את זה, למרות שזה המטרה העיקרית שלי לשנתיים האחרונות תנסו לדמיין איך זה בכלל מרגיש. אני במקום גרוע ואני יכולה לדבר על "ההפרעת אכילה" הזאת מאה שנה. זה ייותר עמוק ממה שאתם חושבים. זה מקום חשוך ואפל של טונות שנאה עצמית וגועל מעצמך. אני שוקלת ברגיל 48-55 משתנה מאוד על גובה 1.63? זה לא דבה, זה נורמאלי. ועל זה תדמיינו שאני שונאת את עצמי ברמה שאף אחד לא יכול לשנוא את עצמו ככה. אז כשהיה לי יותר שליטה ירדתי מ-52 ל-44 ואז גם עליתי הישר ל-55, כאילו 11 קילו. וכל זה קורה בלי שאף אחד שם לב לטילטולים שעוברים עלי ועל המצב הנפשי ... שכל יום מתחיל באל תאכלי היום, וכל יום שאני נכשלת, ולאחרונה אני רקקק נכשלת, אזז אני פשוט שונאת את עצמי על זה ברמה שאפילו אי אפשר להסביר. ואני עדיין משחקת את עצמי כאילו אני ילדה רגילה שחייה חים נורמאלים, הזוי, נכון? מרגיש כאילו אני חייה חיים כפולים. אני בטניס ובלט ואני אוהבת ספורט, ואני נחשבת למוכשרת, אממ כאילו מצטיינת בלימודים - מצטיינת שכבתית כזה אבל לא ממש אכפת לי. זה לא שמייחסים אלי תדמית של חנונית אני נחשבת לילדה נחמדה וביישנית אולי? בשיכבה אבל זה שאני "חכמה" לא שם אותי במקום החנונית, לא שיש בזה דבר רע, זה פשוט לא מי שאני... קיצר החיים שלי התפכו עלי.
אני רק מקווה שבעתיד הכל יסתדר
וזהו
סליחה על מה שכתבתי, זה ממש עמוק
ואני מבולבלת בעצמי, לאמיודעת מה אני מרגישה
אני כולי בבלבה גדולה
אני רק יודעת שאיבדתי את השמחה
שהכל הפך להיות התחמקות מעצב אבל לא שימחה. "אני מאושרת או שזה רק הימנעות מלהיות עצובה" . כל היום מצטטת לעצמי משפטים להזדהות איתם. ושירים וסירטונים ו...
טו חפרתי... סליחה תודה וביי:)

Shiraz corn עקוב אחר Shiraz
שמור פוסט
לשיר זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Guy .
Guy .
תהיי חזקה! הכל עובר, מבטיח לך.
רק לא לוותר
הגב
דווח
כותבי החודש במגירה
Shiraz corn
אלוי והחיים היו סרט ומישהו היה צופה בי- בכל הרגעים הקשיים שאני עוברת עם עצמי במחשבות ובכל
אלוי והחיים היו סרט ומישהו היה צופה בי- בכל הרגעים הקשיים שאני עוברת עם עצמי במחשבות ובכל
מאת: Shiraz corn
כעס
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
כמו שאני
כמו שאני
מאת: Soul Writer
ילדה, זה בשבילך.
ילדה, זה בשבילך.
מאת: Roni ron Nassi
תנו לרווקות לחיות
תנו לרווקות לחיות
מאת: Shira Mualem
מרגש
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
מאת: Emily Waldorf
המדורגים ביותר
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
מאת: . .
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
ביום שהיא תפסיק לענות לך
ביום שהיא תפסיק לענות לך
מאת: שבורת כנף
ידעתי
ידעתי
מאת: Matan Osrovitz