כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
3

הלב שלי עדיין כואב

אבל זה לא באמת ישנה משהו, כי את שווה הרבה יותר, מלחזור להיות שוב שלי בחזרה.

אני זוכר את היום הזה שהתחלנו לדבר בפעם הראשונה.
היית כל כך טבעית, מצחיקה, חייכנית, כל מה שאהבתי אי פעם באישה.
משהו כל כך טהור שידעתי שאני עוד עלול להרוס. הכרת אותי כבר, ידעת כמה שאני לא טיפוס רציני, אבל אף פעם לא יכולתי באמת לשחק בך. הקשר שלנו היה אמיתי. היית ידידת אמת שלי. חברה אמיתית. ואז התחלנו לשכב, כי איכשהו למרות הכל, טימטמת אותי. שם בעצם נפל לי האסימון, שאני לא יכול להשאיר אותך קרוב אליי, שאני לא מסוגל להחזיק אותך רק בגלל הצרכים האישיים שלי. דאגתי לך, ידעתי שכבר פיתחת רגש, לא הייתי מוכן לנצל אותך. הבנתי שאני חייב להרחיק אותך ממני, לפני שיהיה מאוחר מדי, לפני שאני בעצמי אתאהב בך.
אני זוכר גם כשהכרתי אותך לחברים שלי, שביקשתי מכולם שיכבדו אותך, דבר שהיה קשה כי היה לך פה כזה גדול, קברת אנשים בשניות. אבל תמיד הייתי עומד מאחורייך, הייתי מסוגל להרוג מישהו אם הוא רק היה מעז להוריד לך דמעות. וזה כל כך דפוק, כי בסוף אני זה שגרמתי לכך, אני זה שגרמתי לך לבכות. אני לא יודע למה היום אני מכה על חטא, אבל דבר אחד אני יודע, תמיד הייתה בי סוג של חולשה כשזה נגע אלייך. אני זוכר שלילות ארוכים לאחר מכן, לא הייתי מפסיק לחשוב עלייך. על זה שפגעתי בך והרסתי אותך. ואת ידעת, שלפני שהגעת הייתי יהלום לא מלוטש. שמאז ההיא, כולן ניסו לחפור דרך אותה מערה חשוכה ומלאת סכנות רק כדי להגיע אליי, ולגלות שלא הייתי כלום מאשר סתם עוד אחד מתוסבך. את גם היית מן הרבים הללו, שחיפשו את הדרך, דרך אותה סערה אטומה שנקראת הלב שלי, רק שאת הצלחת. מצאת יהלום, החזקת אותו לכמה שניות ועזבת. כי לבסוף הבנת שמגיע לך יותר ממני, שאת לא רוצה להפוך להיות בשבילי, עוד "סתם אחת". אני גם זוכר את הימים האלו שנכנעת והתקשרת, כולך בוכה, עם קול חצי שבור, אני יכול להישבע לך שגרמת לי גם להישבר, במיוחד ברגעים האלה שבהם שתקת. את לא יודעת כמה כאב לי, למרות שאני בטוח שלך כאב הרבה יותר. עברו כמה שבועות, ולא יכולתי להפסיק לנסות לשכוח אותך, שנאתי אותך מהסיבה הפשוטה, שנכנסת ללב שלי. העפתי אנשים כמותך על ימין ועל שמאל, ורק אותך איכשהו לא באמת הצלחתי. לימדת אותי להרגיש. לימדת אותי לחייך בלי סיבה. היום אני כבר לא מסוגל לשנוא אותך, אלא רק לומר לך שאני מצטער על הכל, כל מה שהיה. זה החלק האחרון במכתב שלי אלייך, אני כותב לך בפעם האחרונה. אני מקווה שיום יבוא ותביני אותי, תביני שמעולם לא כיוונתי לפגוע בך בכוונה. הלב שלי עדיין כואב, אבל זה לא באמת ישנה משהו, כי את שווה הרבה יותר, מלחזור להיות שוב שלי בחזרה .

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Kipod Kipod עקוב אחר Kipod
שמור פוסט
לשיר זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Lilach
Lilach
והלב שלי מחסיר פעימה אחרי שאני קוראת פוסטים שלך
לב ענק ❤
הגב
דווח
1 אהבתי
Kipod Kipod
Kipod Kipod
תודה רבה❤
הגב
דווח
L R
L R
מדהים ❤
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 17 תגובות
כותבי החודש במגירה
Kipod Kipod
היא רק סטוץ בשבילי
היא רק סטוץ בשבילי
מאת: Kipod Kipod
מחליטה שהיא עוזבת
מחליטה שהיא עוזבת
מאת: Kipod Kipod
אני שונא את הלב שלי
אני שונא את הלב שלי
מאת: Kipod Kipod
מרגש
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay