כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
2 2

הפחד מלגדול...

"לעולם אל תגדלי" אמרתי לאחותי הקטנה, באחת מהשיחות הרבות שלנו.

אני שוכב במיטה ודמעות מציפות את עיניי.
אם תשאלו אותי למה - אני לא אדע לענות.
זה הפחד,
הפחד שמשתק.
אני תמיד הייתי רגיל להיות בשליטה על החיים,
והפחד מהלא נודע ומהעתיד פשוט משתק אותי.
אולי הפחד מלגדול.
זה מצחיק לשמוע מבן אדם בגילי שהוא מפחד לגדול.
אבל כנראה שזה פחד לא מוסבר.
פתאום אני חושש להבין,
פתאום אני חושש להתקדם.
אומרים שבכולם קיים הפחד מהצלחה.
אז איך זה שדווקא כשהיא מחכה להכנס - אני סוגר בפניה את הדלת.

"לעולם אל תגדלי" אמרתי לאחותי הקטנה, באחת מהשיחות הרבות שלנו.
אמירה מעט צינית, טיפה מצחיקה, אבל מלאה בעומק ומשמעות.
את לא יודעת כמה זה מפחיד אחותי,
באמת.
לגדול זה כמו האוקיינוס - יש לזה התחלה,
אבל במבט לאופק אין לזה סוף.
מאז ומתמיד הגדרתי את עצמי כ "late blossom" - אחד כזה שלוקח לו זמן לפרוח.
ידעתי שבסופו של יום כולם מיישרים קו,
כולם מתקדמים.
ולעיתים, מצאתי את עצמי קדימה מכולם, ומיד בלמתי.
הרגשתי איך מה שגרם לי ללחוץ על דוושת הבלם הוא האורח שבמושב שלידי.
אורח שכבר שנים לא עוזב אותי.
זה העבר שלי.
אותם משקעים כבדים שלא נותנים לך להתקדם קדימה, גם כשאתה מרגיש שאתה מסוגל.
אתה עסוק במחשבות על פספוס העבר,
ועל הדרך מפספס גם את ההווה ואת העתיד.
ככה זה בחיים,
אתה במירוץ אינסופי.
מירוץ אחרי כולם,
מירוץ אחרי הזמן,
ומירוץ אחרי עצמך.
וכמה שזה מעייף,
כמה פעמים אתה מתנשף בלי סוף, כי אתה מקווה שהגעת לקו הסיום, אבל בפועל המירוץ עוד לא נגמר.

ואני?
כבר תקופה שלא לקחתי אוויר לנשימה.
תקופה שאני על הרצפה ואין מי שיעזור לי לקום.
כולם רצים במירוץ שלהם - במסלולים אחרים.
ובעוד כל אחד מצא את האחד או האחת שירוצו במסלול שלו - רק אני עוד נשארתי בודד במסלול שלי.
אולי הוא מלא מכשולים,
אולי הוא לא מספיק נקי ואז את בוחרת שלא להכנס,
אולי הוא לא מספיק יפה בעינייך.

אז נשארתי לשבת,
חבול,
פצוע,
ולעיתים גם מדמם.
בשביל שלי,
בשביל של חיי.
שיודע לא מעט ירידות ופחד מהצלחות.
הוא כולל מבט תמידי לאחור,
וחושך לא מוסבר מלפנים.
ואני עוד מלא בתקווה שתגיע האחת שתאיר לי אותו,
תאיר את מסלול חיי.

אני שוכב במיטה ודמעות מציפות את עיניי.
אם תשאלו אותי למה - אני לא אדע לענות.
זה הפחד,
הפחד שמשתק.
הפחד מהלבד...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

האביר שבלב עקוב אחר האביר
שמור פוסט
לשיר זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ליאל משעל
ליאל משעל
אהבתי ממשש פשוט וואוו
הגב
דווח
1 אהבתי
רומי
רומי
הרבה זמן לא הזדהתי ככה...מהמם וכתוב מדהים
הגב
דווח
1 אהבתי
הורד שבלב
הורד שבלב
תמיד אגיד ל!!!! תמיד!!!! אתה אדם מדהים ,הלב שלך, המבט שלך, הכאב שלך, הכל מציג את מי שאתה באמתת!!! אדם מטורף מרגש, אוהב עד אין סוף, אתה תראה שאתה תמצא מישהי והיא תבין מה עומד מולה
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש במגירה
כאב
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
בוערות בי מילים
בוערות בי מילים
מאת: שבורת כנף
מהרגע שהדלת נטרקה, היא לא נפתחה יותר
מהרגע שהדלת נטרקה, היא לא נפתחה יותר
מאת: שבורת כנף
פוסטים אחרונים
ביני ובין עצמי
ביני ובין עצמי
מאת: אנונימית XXX
בנאדם ישן חדש
בנאדם ישן חדש
מאת: A normal pessimist .
רצית באמת.
רצית באמת.
מאת: Free Ariela
שלווה
שלווה
מאת: Love Yourself
מומלצים מהספרייה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski