כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
2 1 1

עוגן של שפיות בתוך ים של שיגעון

קארמה איז א ביוטיפול ביצ׳

רק אני יודעת כמה אהבתי אותך.

כבר מהרגע הראשון, שבו היית ביישן אבל אמיץ מספיק לגשת, היה שם משהו.
דיברנו המון, דיברנו כל כך הרבה עד שיום אחד לקחת את הדיבורים לידיים ועשית.
התאהבתי כבר מהחיוך המבוייש הזה כשאמרת לי ״רגע, אני צריך לעכל״ אחרי שחיבקתי אותך בפעם הראשונה בחיים שלי, מיותר להסביר מה קרה לשנינו בלב אחרי הנשיקה הראשונה.

אתה היית שם בכל רגע נתון, בטוב שבטוב ועמוק בבוץ, דאגת להחזיק אותי גבוה ולתת לי להרגיש יציבה.

אחרי 5 חודשים שדאגת שהכנפיים שלי לא ישברו בעת שהאנשים הכי קרובים לי, המשפחה שלי, דאגה לנסות להפיל אותי, נכנעתי לנורמות חברתיות וקניתי צמיד חרוזים, שחור ולבן בדוגמת שיש עם נגיעות של כסף ותליון של עוגן. הפאנץ׳ הוא שקניתי שניים כאלו, אחד לך ואחד לי. ״אתה העוגן השפוי שלי בתוך ים של שיגעון״ אמרתי וחייכת, אבל לא הסכמת לשים אותו כי אתה לא אוהב את כל השיט הזה של תכשיטים וזה היה בסדר גמור בעיניי.

נסחפנו בים של שיגעון משלנו, תיבלנו אותו בחום ואהבה, בחלומות גדולים וציפייה לעתיד. הרגשתי מוגנת, שום סערה לא תגרום לי לאבד שיווי משקל כי אתה מחזיק אותי חזק, שלא אפול.

האמנתי בזה כל כך, ולא שמתי לב שהעוגן מחליד ומתפורר, מאבד את האחיזה בי.
וברגע האמת, בסופה הכי קשה, נשברת ועזבת, ואני נקלעתי למערבולת שלקחה ממני הכל, גם את האמונה שאי פעם אצליח לאהוב שוב.

הורדתי את הצמיד מהיד, היה שיזוף של חרוזים ועוגן. החבאתי אותו עמוק במגירה של השטויות ליד המיטה וברגעים של שבר הייתי מסתכלת על הסימן שנשאר לי על הזרוע ובוכה.
נלחמתי לא לטבוע באוקיינוס אפל שמחכה רק לבלוע אותי, נבעטתי ממקום למקום, הבנתי כמה מסוכן בחוץ, פיתחתי עור של לוויתן והבטחתי לעצמי שלא אפגע עוד, בחיים.

הדרך היחידה לצאת ממערבולת, היא לתת לה להקיא אותך החוצה בזמן שהגוף מתוח כמו גלשן.
הזמן מתח אותי וסחף אותי לחוף מבטחים.
לחוף המבטחים שלי יש שם, ופנים, והוא מרפא את כל המקומות שפצעת בי, הוא מחזק את המקומות בהם נכשלת, הוא נותן לי להרגיש שאני כל העולם שלו, לא רק ים אלא גם יבשות, ובא לי לכבוש איתו את היקום.
עוד לא בחנתי את כל היכולות שלו כעוגן לספינה כבדה ממטען כמוני, אבל הוא מוכיח את עצמו כל יום מחדש, מרסק מכשולים בלי פחד, מאמין בעצמו ובי, מאמין בנו.

הוא כל מה שלא תהיה לעולם.

החזרתי את הצמיד ליד, אבל בלי העוגן.
העוגן שלך לא אחז בי טוב מספיק, תליתי יותר מדי תקוות בתליון מעפן מכסף אמיתי 925.
יש לי אדם לצדי, שאוהב אותי ברמה שאין למילים מספיק כוח להסביר, והוא יותר חזק מכל סערה שתעמוד בדרכנו.

רק אני יודעת כמה אהבתי אותך, אבל האדם שלצדי לימד אותי לאהוב מחדש. לא רק אותו-גם את עצמי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Idan Shai עקוב אחר Idan
שמור פוסט
לשיר זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
איסתרק הכוזרי
איסתרק הכוזרי
יפה מאוד!
אהבתי את כל המטאפורה של העוגן.
הגב
דווח
1 אהבתי
Idan Shai
Idan Shai
תודה רבה!
הגב
דווח
1 אהבתי
Anael Gutman
Anael Gutman
האושר האמיתי טמון בנו ולא באנשים שיכולים יום אחד לקום וללכת ..
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש במגירה
אהבה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
פוסטים אחרונים
רגע לפני ששוקעת השמש
רגע לפני ששוקעת השמש
מאת: דן פדלון
צדפים
צדפים
מאת: Memories ...
אני יודעת ומיואשת מעצמי
אני יודעת ומיואשת מעצמי
מאת: אנונימית יפה
המדורגים ביותר
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
מאת: Emily Waldorf
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
יש אנשים שנועדו לאהוב אבל לא להיות ביחד
מאת: . .