דברים שרציתי לומר
ואולי מוטב שלא אגיד
חזרנו להיות בקשר אחרי שלא דיברנו תקופה מאוד ארוכה, ולימים נהפכנו לחברות טובות, כמו אחיות. מה לא עברנו ביחד? לילות שיכורים, ימי שופינג, ארוחות שחיתות, שיחות נפש לתוך הלילה, בכינו אחת על הכתף של השנייה. חלקנו פחות או יותר הכל. הנתהגתי כמו בת בית אצלך, נכנסת ופותחת את המקרר בלי להתבייש, יושבת לך על המיטה. היינו גם מנהלות שיחות מרפסת כמו שתי זקנות בנות 70.
ובשלב מסויים התרחקת, קיבלתי את זה שזה בגלל שהעומס בחייך המקצועיים והאישיים עלה, וניסיתי להתרכז בשלי כרגיל. בזמנים שהרגשתי שהכי הזדקקתי לך היית שם פחות ופחות. היינו מדברות ומתראות לעתים רחוקות יותר ויותר, ובכל זאת היינו מתנהגות כאילו מעולם לא היה משהו שהפריד בינינו.
ולפתע התרחקת עוד יותר. ניסיתי לתת לך את הספייס שלך כי הנחתי שזה מה שאת צריכה, הרי בסופו של דבר גם את בן אדם. ואז שוב ניסיתי ליצור קשר, ואפילו לא ענית. וזה כאב כמו סטירה עם הצד המעליב של היד. במיוחד שלא ציפיתי לזה, בטח לא ממך. בטח לא אחרי כל הקיא שהייתי מנקה אחרייך שהיית מקיאה כי שתית בלי רסן ואספתי לך את השיער כשי שלא יספג בקיא, כששמעתי את כל הבכי שלך על כל מה שהיה מטריד אותך.
יש הרבה דברים שרציתי לומר לך, את יודעת?
דבר אחד שרציתי לומר לך, זה שההתרחקות הפתאומית שלך מרגישה כמו סטירה עם הצד המעליב של היד, יותר כמו אגרוף בבטן. וזה כואב. אוהו כמה שזה כואב.
הדבר השני, היא שאני בספק אם תמצאי חברה מסורה כמוני שתבין אותך, תקשיב לך, תנקה אחרייך קיא של אלכוהול ותוריד לך את האיפור כדי שלא תירדמי איתו כי את לא יכולה להוריד אותו בעצמך.
הדבר השלישי, הוא שלמרות הכאב, לא הייתי מוותרת על אף לילה שלנו, על אף שיחת נפש, ועל אף בכי משותף. כי אף אחת לא הבינה אותי וקיבלה את הראש הלא שגרתי שלי כמו שאת קיבלת(ואני מאוד רוצה להאמין שיש עוד כאלו שיקבלו אותו, וזה קשה)
ולמרות שכל כך רציתי לומר את כל אלו, אולי מוטב שלא אגיד
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
