כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
3 1

בית שכייף לגור בו.

אתה פתאום מעריך, בואנה, איזה נוחה המיטה שלי, ואיזה כייף זה שיש לידי 900 ארונות עם צלחות, כוסות, סכום, אוכל זמין, ושיש עם מקום לנטילת ידיים ולרחוץ את הכל, ושולחן מעץ, ואת הסלון לפתוח בו את הכפתור של המכנס אחרי שהוא עומד להתפוצץ, ובשבוע הזה אני יוצא לישון בסוכה, לשבת ובעצם לגור שם, ומעריך, בואנה! יש לי כל כך הרבה מסביבי בכל השנה, הכל זמין ונגיש, אני מבין קצת את מה שסבתא מספרת על שפעם השירותים בבניין היו משותפים, ושהם באמת היו מביאים מים ממקום רחוק ולא מהבקבוקים של עין גדי או מהמתקן של תמי 4, איך הם היו חיים ככה? ושמחים! הם מתארים שמחה אינסופית! משהו שחסר היום..

שהייתי קטן,
בערך שהייתי בן 13, 14, רצינו למכור את הבית שלנו,
אז אני הייתי מתעסק הרבה באינטרנט ואבא נתן לי לכתוב את המודעה,
אז נכנסתי לאתר יד 2, מדור נדל"ן, מכירת בתים,
וכתבתי, בית קרקע בעיר.. עם 4 חדרים, וגינה גדולה,
יש לבית חנייה פרטית, באיזור שקט בעיר, וגם 2 מחסנים,
ואחרי התיאור של הבית רשמתי תוספת קטנה,

בית שכייף לגור בו..

כתבתי את זה, בלי להתבלבל כי זה מה שחשבתי,
שבאמת כייף לגור בבית הזה, היה בו חום, וגם אהבה,
וברוך השם זכיתי לגור בו עד היום, ולא לעזוב למקום אחר, אולי פחות טוב,
ולמה אני מספר לכם את הילדות הלא מעניינת שלי?

אנחנו בסוכות,
החג הזה שלוקחים ברזל וסכך של נחלים ומחברים ביניהם,
שמקשטים את כל הדבר הזה וגם שמים סדינים לבנים עם שמות של האבות,
אבל למה עושים את כל זה? ועוד לשבוע?

עברנו את כיפור,
החג שקל להתחבר אליו,
שירים שנוגעים ללב, עם מנגינה עצובה כזאת יפה, שנוגעת במקומות כואבים,
לא אכלת כמה שעות טובות, לא נגעת בטלפון, גם לא חשבת על שטויות,
נטו התחברת אל הבורא יתברך, וקיוות שהכל יסתדר.. כמו יהודי טוב.

אבל סוכות זה משהו אחר,
כמה שירים שמחים אתם מכירים?
כאלה שלא מדברים על סמים אלכוהול בחורות ושטויות?
כאלה שגורמים לך לרקוד, לשמוח, למחוא כפיים, והכי חשוב לחייך?
כמעט ואין..
אבל יש חג אחד כזה, קוראים לו סוכות,
אנחנו יוצאים שבעה ימים לאוהל עם גג מעצים,
ואשכרה שמחים, כי האווירה בו היא אחרת, יש אוויר לנשום,
אתה פתאום מעריך,
בואנה, איזה נוחה המיטה שלי,
ואיזה כייף זה שיש לידי 900 ארונות עם צלחות, כוסות, סכום, אוכל זמין,
ושיש עם מקום לנטילת ידיים ולרחוץ את הכל,
ושולחן מעץ, ואת הסלון לפתוח בו את הכפתור של המכנס אחרי שהוא עומד להתפוצץ,
ובשבוע הזה אני יוצא לישון בסוכה, לשבת ובעצם לגור שם,
ומעריך,
בואנה! יש לי כל כך הרבה מסביבי בכל השנה, הכל זמין ונגיש,
אני מבין קצת את מה שסבתא מספרת על שפעם השירותים בבניין היו משותפים,
ושהם באמת היו מביאים מים ממקום רחוק ולא מהבקבוקים של עין גדי או מהמתקן של תמי 4,
איך הם היו חיים ככה? ושמחים! הם מתארים שמחה אינסופית! משהו שחסר היום..

חג הסוכות נקרא חג האמונה,
וזה מובן מאליו, אם לא הבנת שהיית בבית שהכל מהשם,
עכשיו אתה תבין,
תסתכל איך שבוע אחד, שאתה מרגיש שאין לך את הפינה שלך, את הנגישות,
את השיש האפור והרגיל לגמרי של המטבח אתה מתחיל להעריך,
אתה רוצה את המזגן ואת השמיכה ואת האפשרות לכבות את האור ולהגיף את התריס,
ובחוץ, בסוכה אתה לא יכול, החלון שלך בדיוק על הפנס של הרחוב, ולפעמים גם חם,

ואז אתה מאמין ושמח,
שמח במה שיש לך,
ומבין שכל מה שנראה מובן מאליו,
הוא בכלל לא מובן מאליו,
הוא כל כך הרבה!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Sombody . עקוב אחר Sombody
שמור פוסט
לשיר זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Liron Witer
Liron Witer
שמחה שאתה שמח:)
הגב
דווח
Liron Witer
Liron Witer
כלכך נכון!!!
הגב
דווח
Sombody .
Sombody .
:) שמח שאהבת מאדם
הגב
דווח
טען עוד 10 תגובות
כותבי החודש במגירה
אהבה
"אני אוהב אותך"
"אני אוהב אותך"
מאת: שבורת כנף
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
ההשתקפות שלנו במראה
ההשתקפות שלנו במראה
מאת: שבורת כנף
אז מה אתה אומר
אז מה אתה אומר
מאת: שבורת כנף
פוסטים אחרונים
כמה
כמה
מאת: אופיר לבבי
אחת קטנטנה
אחת קטנטנה
מאת: אופיר לבבי
אהוב יקר שלי מספרת לך
אהוב יקר שלי מספרת לך
מאת: מרים יצקן
זאת אהבה זאת
זאת אהבה זאת
מאת: אדם ללא זהות
המדורגים ביותר
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
זה לא אני, זו את
זה לא אני, זו את
מאת: שבורת כנף
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי