כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
2

טכנולוגיה

שמתערבבת עם אהבה

"תבוא מהר הביתה כל הטלפון שלי נמחק".
הודעה מאמא שלי באמצע עבודה.
"עוד מעט אבוא הביתה ואבדוק".
השבתי לה.
"תבוא עכשיו אני בוכה פה את החיים שלי,
כל הזיכרון נמחק נמאס לי מהחיים האלה".
איזה אישה מגזימה ואוו,
אבל יותר חשוב מזה תראו למה הפכנו,
אם פגעת למישהו בטכנולוגיה האישית,
זה כאילו פגעת לו עמוק בלב,
חשבתי שרק אנחנו הדור החדש כאלה,
אבל מסתבר שגם אנשים בני 60 מתנהגים ככה.
באמת שהכול כאן הפך למטורף,
תאכלס זאת כבר שגרה לחיות במהירות הבזק,
לרדוף אחרי ההצלחות בחיים,
ללמוד כמו משוגעים בשביל עתיד טוב יותר,
להשיג דירה להקים משפחה ולהיכנס ללופ הזה.
לדעתי הרדיפה שלנו בחיים צריכה להיות אחרי האושר,
וזה לא משנה כמה כסף יש לנו בארנק,
או כמה תארים יש לנו,
העיקר זה פשוט לחייך באמת מהלב,
אפשר לראות מלא עשירים שפשוט לא מאושרים.
לפעמים גם כלום הוא הרבה יש כאלה שמסתפקים במועט,
ואי אפשר להוריד להם תחיוך מהפנים,
תלוי איך אתה מסתכל על זה.
אשכרה לאישה בת 60 נמאס מהחיים,
בגלל שלא עובד לה הווטסאפ מי ישמע עם מי היא מדברת,
אנחנו לוקחים הכול קשה מדי וכבד מדי.
אנחנו דור של חולים בראש ומרוב שאנחנו כאלה, סחפנו אחרינו גם את הדור הקודם,
אנשים משכירים את הלב שלהם לדברים כל כך לא רוחנים ואז שואלים למה הפכנו לכאלה גשמיים,
כל מה שמעניין אותנו זה למהר תמיד,
להגשים חלומות בכמויות,
מתי היה חלום של גבר לעשות את האישה שלו מאושרת? .
מתי היה חלום של אישה לעשות את הגבר שלה מאושר?
אני לא יודע וברור שיש כאלה אבל רובנו לא,
אולי הכול היה נראה אחרת אם היינו נותנים קצת יותר אושר אחד לשני.
"אני חייב ללכת לנופר אמא זה דחוף"..
אמרתי ללחוצה מספר 1 בישראל ואולי גם בעולם.
יצאתי מהעבודה ונסעתי לנופר.
נופר היא החברה שלי כמובן,
חצי שנה של אהבה כמו שאומרים.
"תקשיב אני חייבת לספר לך משהו,
אתמול הייתי עם חברות בבר בתל אביב,
והתנשקתי עם מישהו אני מצטערת,
לא יודעת איך זה קרה זה פשוט קרה"...
חייכתי אל נופר ויצאתי מהבית שלה,
נסעתי הביתה לבדוק מה קרה לטלפון של אמא.
צבט לי בלב מה שנופר סיפרה לי,
אבל כל היום הזה לימד אותי משהו חשוב כל כך,
שהעולם הזה מלא תהפוכות וחסר אמון לפעמים,
ושאנחנו לאט לאט יותר מדרדרים,
אין כבוד לאהבה הכול זה כמה פילטרים באינסטגרם,
כנראה שככה זה שמשכירים את הלב,
וקונים בית ברחוב הטכנולוגיה.
את הטלפון של אמא לא הצלחתי לתקן,
ואת נופר נשבעתי לשכוח,
הכול מסתכם לגלגל מאוד פשוט,
הפכנו לאנשים שפשוט איבדו כל היגיון,
הפכנו לאנשים שמפילים איתנו אנשים,
רק כדי שלא נגיד שאנחנו בסירה הזאת לבד.

Yoav Rehavi עקוב אחר Yoav
שמור פוסט
לשיר זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
זאב בודד
זאב בודד
תותח עולם! כואב אבל נכון
הגב
דווח
אודליה כחלון
אודליה כחלון
אלוף !
הגב
דווח
Just Liel
Just Liel
יואבי יא כישרון על
מרגש בטירוף ועצוב :/
נכון אמיתי וכואב..
מעלה מחשבה ❤
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש במגירה
יצירתי
את כמו גיטרה
את כמו גיטרה
מאת: Kipod Kipod
חושבים שאני ילד
חושבים שאני ילד
מאת: רמי :-)
אש
אש
מאת: adi JUST ADI
פוסטים אחרונים
לפעמים אני עצוב
לפעמים אני עצוב
מאת: זאב בודד
געגועים
געגועים
מאת: בוא נראה
אמצע הלילה
אמצע הלילה
מאת: לא טיילר ג'וזף
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף