חלון הצצה אל נפשך
מאיפה הכוחות? מאיפה שואבים אומץ? איך אפשר בכלל להותיר את עצמך פגיעה וחשופה?
כבר שנים שאת מוקפת בחומות, ולא כי את פחדנית או כי רצית להסתתר, פשוט היית חייבת משהו שיפריד, שירחיק את המציאות. שנאת אותן, אבל לא היית מסוגלת להישאר בלעדיהן, ניסית בכל הכוח להגן על עצמך ועל הלב שלך. הכאב גרם לך להיסגר, כל פגיעה רק גרמה לך לקרוס יותר פנימה. עם הזמן החומות נהפכו גדולות יותר ונהיה קצת קשה לראות מעבר להן. נהיה קצת קשה לראות אותך. והרי זה כל מה שרצית וייחלת לו, שיגיע האדם הזה שיעז, ויפרוץ את החומות שלך, שיהיה חזק מספיק לשבור לבנה אחר לבנה, שיאמין שבסוף הדרך ימצא אותך. ואולי הוא יבין את מה שאת לא מצליחה לראות, כי כרגע, לא ברור מי את שם בפנים, זה כבר זמן רב מדי שלא הרשית לעצמך להיות את, ועכשיו קשה להיפתח. מאיפה הכוחות? מאיפה שואבים אומץ? איך אפשר בכלל להותיר את עצמך פגיעה וחשופה? ככל שהזמן עובר, את מבינה שאת חייבת, שכל אופציה אחרת היא מיותרת, שאם את רוצה שיראו אותך, את חייבת קודם כל לראות את עצמך. וכן, זה אומר שאת לא מחכה ולא זקוקה לאדם אחר שיציל אותך, אלא מחפשת בתוכך את הכוחות להילחם. וזה מפחיד, לעזאזל. זה כל כך מפחיד להוריד את המחסומים, להותיר את הלב שלך עירום לכל. אבל זהו סיכון ששווה לקחת, כי אולי סוף סוף תצליחי להשתחרר מהכלא שבנית לעצמך, אולי סוף סוף תדעי מהו אושר. אז אל תלחצי, זה בסדר, זה לא אומר שצריך לשבור את כל החומות בבת אחת. תתחילי מליצור חלון, פתח לאור לחדור דרכו, חלון הצצה אל נפשך. רק חלון אחד, את בהחלט מסוגלת. ולאט לאט, ככל שתתחזקי, תוסיפי עוד חלון, כך עד שבסופו של דבר ישארו רק חלונות, וכבר לא יהיה קשה לראות מי את. ואז אפשר לתת לאהבה להיכנס. לאפשר לאחרים לאהוב, אבל מעל לכל, לאהוב את עצמך.
שלח תגובה
מסכים עם כל מילה ומילה,
תאהבי קודם כל את עצמך ואחר כך את השאר..ענקית!
תודה רבה יקירי, מעריכה מאוד ❤️
