כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1

אלפי עיניים מאוכזבות

הילד האחר

כשאבי שכב על ערש דווי הוא ביקש שמלאך המוות יקח אותו באותו הרגע.
שרה, אישתו, צקצקה בלשונה כשמילמל לעצמו תוך כדי שעיניו עצומות והוא ניסה להבין.
כבר תקופה שבכל פעם שהלך לישון העיניים הופיעו בחושך, בורקות ומביטות בו כשהוא שוכב ומחזיק בליבו.
"מה זה אבי? מה יש לך?" שרה התקרבה אליו עוד יותר כשתפס בפתאומיות בצד שמאל בגופו. הלב כאב לו.
"אני... אני לא מפסיק לחלום." הוא מלמל חרישית.
"עוד הפעם העיניים האלה?"
"כן שרה, כן."
"אני מתקשה לפענח. אבל... אולי זה אנשים שפגעת בהם?" היא הניחה יד על ידו והביטה בו בחיוך עצוב.
"מה קשור שרה?" התפלא אבי. בערה החלה להתפשט אט אט בגופו.
"לא יודעת. אולי יש לך ייסורי מצפון?"
"עזבי אותך שטויות, שרה. לא מתחרט על מה שעשיתי. אוי! הלב."
"אבי? אבי?!" שרה הרימה את קולה כשראתה כי בעלה כבר בקושי נושם.
העיניים שבחושך החלו להשתנות.
תחילה חלק שינו את צבען, והיו כאלו שהחליפו את מבטן האדיש בשנאה גלויה או אכזבה מרה.
הנה, שם, אבי זיהה במפתיע את עיניה הירוקות של הלגה השוודית, הבחורה שאנס בצעירותו בטיול באוסלו. זה לא שתיכנן. אבל היא פשוט ביקשה את זה. היא הייתה חצופה.
ובפינה השמאלית הוא ראה את דורית, אישתו של אברהם, האיש שהיה החבר הכי טוב שלו. את דורית אבי הכניס להיריון כשהייתה כבר נשואה.
ממש לידה הביטו בו עיניו של הילד האחר שלו, מלאות תיעוב וגועל.
אט אט החל לזהות עוד ועוד עיניים של אלו אשר פגע בהם ולא טרח לבקש סליחה.
"נו, בוא. קח אותי, מלאך המוות." התפלל אבי.
"מה זה אבי, מה אמרת?" שרה שוב צעקה, אי שם במרחק. הכול נדמה לו כאילו הוא מתרחש ביקום אחר. עכשיו בקושי שמע אותה, למרות שהייתה כל כך קרובה אליו.
"מלאך המוות..." הוא לחש. נשימותיו נעשו שטחיות ומהירות והלב המשיך לשלוח מדקרות כאב שלא נתנו לו מנוח.
בעל הגלימה השחורה והחרמש הופיע כמעט מיד.
"מה ברצונך?" הוא שאל בקול עמוק.
"שתיקח אותי איתך." אבי חייך למראהו של המוות. הכאב היה בלתי נסבל והוא רצה רק להיפטר ממנו. המחלה הארורה גרועה הרבה יותר מהחרמש. זה, לפחות, קוטע את חייך בשנייה.
"אני לא יכול." הוא משך בכתפיו.
"מה זה לא יכול? אתה מחליט את מי לקחת."
"לא, לא אני. הוא." עצם ארוכה ואפורה הצביעה למעלה, אל האור הקלוש שהאיר מהפתח שנוצר. אבי לא זכר שהיה שם פתח כזה. העיניים המשיכו להביט בו, כאילו מחכות למשהו.
"אז מה עושים? אני לא נשאר כאן לנצח. אני מפחד מהם."
השלד חייך וחשף שיניים רקובות.
"בדיוק בגלל זה אני כאן. קודם, לפני שאקח אותך, אתה צריך לבקש מהם סליחה."
"השתגעת?! יש פה אלף עיניים! אי אפשר משהו אחר?"
"אלו החוקים. אני לא אוהב אנשים פחדנים."
"אז תשאיר אותי פה." אבי החליט בן רגע.
"זה לא עובד ככה. אתה צריך לבקש סליחה." המוות המשיך לעמוד ולחייך בציפייה. כך גם העיניים.
"בסדר," אמר אבי וניסה לנשוף אוויר. הוא גילה שהוא מתקשה בכך מאוד.
ממי מתחילים? למי ניגשים? הוא החליט להתחיל סדר כרונולוגי.
קודם הביט בעיניה של הלגה.
"אני מצטער על הכול." אמר, ולא באמת האמין למילים של עצמו.
העיניים הירוקות המשיכו להביט בו באותו מבט מלא שנאה.
"נו, תסלחי לי, לעזאזל! אני חייב ללכת, הלגה. אני... באמת לא יודע מה עבר עליי אז. אני מקווה שאת בסדר." אלו היו המילים הראשונות הכנות שלו זמן מה, ולאחר שאמר את אלו, עינייה נעצמו והוא לא ראה אותן עוד.
אחר כך עבר לדורית.
"עברו הרבה שנים, דורית. אני מניח שתסלחי לי מתישהו."
זוג העיניים החומות- אפורות מצמץ פעם אחת לאישור ונעצם גם הוא. גם במקום שבו היו תלויות היה חשוך כעת.
עכשיו עבר להסתכל על בנו האחר.
"בני, אני יודע שזה כואב. אבל שחרר אותי. תן לאבא ללכת יד ביד עם המוות ולא נגדו. אני אוהב אותך אפילו שאני לא כל כך מכיר אותך. מתישהו, אתה תבין אותי."
העיניים החומות החליפו מבט לצער, ואז לחמלה. ואז נעצמה עין אחת.
העין השנייה המשיכה להביט בו בציפיה למשהו. אבל משהו טוב. לא נקמה ולא מוות מיוחל. אפילו שזה לא משנה עכשיו, כשמלאך המוות עומד מולך בכבודו ובעצמו.
"מה זה מה קורה כאן?"
"תן לו רגע, הוא רוצה לראות אותך עוד קצת." אמר המלאך אחרי שתיקה ארוכה.
כך עבר אבי, אחד אחד מבין זוגות העיניים וניסה להסביר את עצמו. לחלק מהעיניים לקח יותר זמן להיעצם. אך לבסוף כולם סלחו לו.
משסיים, עין אחת עוד נותרה פקוחה.
"בני היקר, למה אתה עדיין כאן?"
"זה בסדר." אמר מלאך המוות. "הוא ישאר כאן. הוא ישמור עלייך."
"זה לא אמור להיות הפוך?" תהה אבי.
"זה הדדי. אתה תוכל להשגיח עליו כל הזמן, והוא עלייך." הוא הושיט לאבי וזה הניח את ידו שלו עליה.
ושניהם צעדו אל הלא נודע, כשבנו האחר של אבי תמיד משגיח עליו, למרות שמעולם לא ידע מיהו באמת.

קרדיט לתמונה
Eyal Valter

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ויטל קושניר עקוב אחר ויטל
שמור פוסט
לשיר זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגירה
פילוסופיה
מחכים למשיח
מחכים למשיח
מאת: סתם אחת
לפעמים אני שואלת את עצמי
לפעמים אני שואלת את עצמי
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ריקנות
ריקנות
מאת: שבורת כנף
מעורר השראה
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
נשים אתן לעולם לא תבינו כמה זה קשה
נשים אתן לעולם לא תבינו כמה זה קשה
מאת: Matan Osrovitz
ילדה, זה בשבילך.
ילדה, זה בשבילך.
מאת: Roni ron Nassi
תנו לרווקות לחיות
תנו לרווקות לחיות
מאת: Shira Mualem
פוסטים אחרונים
מכירה את התחושה הזאת?
מכירה את התחושה הזאת?
מאת: Confused Audrey
תקופה חדשה בחיים
תקופה חדשה בחיים
מאת: מייאני -
לברוח
לברוח
מאת: K. C.
איך אני נראית?
איך אני נראית?
מאת: איב ...
המדורגים ביותר
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D