כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1 1

∙ בעולם שלי ∙

מכתב פרידה. *רק רוצה לחדד את הנקודה אני ממש לא בעד התאבדויות והפוסט הזה נועד להעביר את המסר שלי לגבי בריונות. *

רק אני ואני.
ואני ואני ואני.
רק אני נמצאת בעולם שלי.
רק אני יודעת,
רק אני מכירה,
אבל לפני כניסתכם לעולם שלי.
אני ממש מזהירה.
היזהרו לא לדרוך במקומות מסויימים.
הרי כל כך לא יציב פה.
אני צונאמי של מילים.
ועכשיו אציג בפניכם חלק מעולמי,
הצצה בלעדית,
אין לי אפילו מושג בשביל מי.
אז בבקשה שבו בדממה וכבו את הניידים שלכם.
אנחנו עומדים להתחיל את הסיפור.
כיביתם? איזה יופי.
אפשר להתחיל בסיפור שלנו.
''העולם של ים''.

בעולם שלי הכל מסובך כפליים.
אפילו לקשור את שרוכי הנעליים,
אפילו ללבוש חולצה ומכנסיים,
אפילו להרים את הרגליים,
ואפילו להיות פה, גם אם זה לשעה או שתיים.
הכל התחיל כשהגעתי לבית הספר,
הכל היה נראה לי בסדר,
הכיתות, המסדרון,
הדלתות, הלוח, השולחן והחלון.
הכל היה נראה רגיל, שקט,
באותו יום לבשתי את הג'ינס האהוב עליי, עם החולצה האהובה עליי, וכמובן, איך לא, עם הז'קט.
התיישבתי במקומי וחיכיתי שיתחיל השיעור,
אחרי חמש דקות נכנס לכיתה עומרי גור,
אני לא יודעת למה, אבל הוא צחק,
גם איה נכנסה אל הכיתה, גם איה, כמו עומרי, עליי צחקה,
צחקה וצחקה וצחקה, צחקה ללא הפסקה,
ועומרי איתה צחק וצחק וצחק.
ואז הם תפסו אותי כאילו הייתי משחק,
זרקו אותי לימין, ואז לשמאל,
ואז קדימה, הופ, הם רוצים שאפול,
ולמעלה, ולמטה, גם קדימה ולאחור.
וכל מה שראיתי באותם רגעים, היה רק שחור.
הם זרקו אותי על הרצפה כאילו הייתי אוויר,
כאילו ניסו, אותי להזהיר,
''אל תתקרבי אלינו, לעולם, אין לך מקום בינינו, ולא יהיה אף פעם.''
ברחתי מהר אל תא השירותים הכי מרוחק,
כדי שאף אחד לא יראה אותי, שאף אחד לא יצחק.
בכיתי ובכיתי שעות ארוכות שם בפנים,
עם מבט עצוב ובלי צבע בפנים,
לא הבנתי למה עליי צוחקים,
לא הבנתי למה בי משחקים,
האם בני אדם הם לא בני אדם אלא... משחקים?
כולם צוחקים כולם משחקים כולם צועקים,
לעזרה זועקים.
האם אנשים בבסיס שלהם הם טובים?
האם אנשים באמת אוהבים?
וכמה אנשים בעולם כואבים?
וכמה אנשים בעולם דואבים?
וכמה אנשים בעולם עצובים?
ולמה אנשים לא מתערבים?
למה הם לא מתקרבים?
למה הם כל הזמן רק מכאיבים?
אין לי תשובות,
לאף אחד אין,
אבל מה שידעתי באותו רגע,
זה שאין לי יותר סיבה להישאר.
הלכתי לביתי בצעדים נמרצים,
יודעת שאין אף אחד בביתי,
הלכתי למגירת התרופות,
לקחתי כמה קופסאות שהיו נראות לי מלאות,
שפכתי הכל, על המיטה,
לקחתי כוס מים,
וחופן כדורים,
לא לפני שכתבתי מכתב פרידה להורים,
הצטערתי על הכל ושלחתי לאימא ואבא נשיקה,
ובלעתי את כל הכדורים, כדי שיעבירו מהלב את המועקה.
לאט לאט, הכאב פחת,
העיניים נעצמו,
האור כבה,
נרדמתי,
ונרדמתי,
ונרדמתי,
ובום, ההצגה נגמרה,
מסך שחור,
תודה קהל, תודה לכם אך איאלץ לסיים,
אני קדה קידה ומחייכת חיוך חם.
ופתאום. אין כבר אני בעולם.
אתם מבינים ילדים,
למילים יש השלכות,
הן אינן נשכחות,
והיום ילדים,
המון אנשים, בגלל המילים האלו, מתאבדים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ים זוהר עקוב אחר ים
שמור פוסט
לשיר זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אמור
אמור
החזרת אותי ליותר מעשור אחורה לילדה ההיא..כל כך כואב וכל כך מהר חייב להיפסק!
הגב
דווח
ים זוהר
ים זוהר
לגמרי צודקת, וחבל שהיית צריכה לעבור את זה, מאחלת לך עתיד הכי ורוד שאפשר❤
הגב
דווח
אמור
אמור
הכל תיקונים בחיים..
תודה מתוקונת❤❤
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש במגירה
אובדן
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
אני אוהב אותך, אבל זה לא מספיק.. את מבינה?
מאת: Emily Waldorf
ראיתי אותך איתו
ראיתי אותך איתו
מאת: שבורת כנף
היא בוכה
היא בוכה
מאת: שבורת כנף
מהרגע שהדלת נטרקה, היא לא נפתחה יותר
מהרגע שהדלת נטרקה, היא לא נפתחה יותר
מאת: שבורת כנף
מרגש
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D
פוסטים אחרונים
הנוער של היום זה לא הדור-
הנוער של היום זה לא הדור-
מאת: ג'ק ספירו
אני לא שקטה , השקט שהיה בי , אבד.
אני לא שקטה , השקט שהיה בי , אבד.
מאת: Just noa .
בודדה
בודדה
מאת: שלכת כותבת מהלב
שיקרתי
שיקרתי
מאת: סולחת לך
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan