כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1

אני פה

הוא הצליח למוטט את כל המגננות שלי, את כל החומות שבניתי. בשנייה אחת הוא פרץ את כולן.

חייכתי אליו ברכות והרגשתי את הגוף שלי נמס בין ידיו. התרפקתי עוד קצת על חזו, נצמדת אליו כמה שיותר. אחרי שהרגשתי את חום גופו לא יכולתי שלא להזדקק לו. המילים שהוא אמר הזכירו לי כל כך את התחושות שהיו לי בחלום. את חלק מהתחושות שאני מרגישה עכשיו, את הלהט בעורקים, את הלב הזועק, את הפחד, את הרגש. כל אלה פעמו בתוכי בכל נשימה. לא יכולתי להתעלם מהם. לא משמנה כמה חזק ניסיתי.
לפני ששמתי לב מחשבות על סהר התגנבו גם הן למוחי. לא היה לי ספק שאני לא מסוגלת להתעלם מהרגש שיש לי אליו, הוא היה קיים בתוכי. אבל גם אורן היה שם, זה הרגיש כאילו הוא היה שם תמיד. שניהם.
ניערתי את ראשי כדי למנוע מהמחשבות האלה לתפוס מקום קבע והחלטתי שזה לא הזמן לחשוף את עצמי, לא עכשיו, אבל טעימה אני יכולה לתת לו, חשבתי.
"איך אתה עושה את זה?" שאלתי.
הוא נראה מבולבל לרגע אחד, "איך אני עושה מה?" שאל בתימהון.
"גורם לי לאבד את הראש. גורם לי להיאבד בשצף הרגשות הזה... ללב שלי להחסיר פעימה," אמרתי.
הוא הביט בי בציפייה.
"הורג אותי," המשכתי בלחישה. במובן הטוב של המילה, השלמתי לעצמי.
הוא הצליח למוטט את כל המגננות שלי, את כל החומות שבניתי. בשנייה אחת הוא פרץ את כולן.
הוא הניח אצבע אחת על שפתיי, "שלא תגידי את זה. אני לא רוצה להרוג אותך," אמר ובפניו ראיתי איך תחושת שביעות הרצון משתנה לעווית של כאב.
צחקקתי בקלילות ונשקתי ללחיו, "אל תדאג, אני מתכננת לחיות עוד הרבה זמן."
"אני בונה על זה," אמר, עדיין ביתר רצינות.
"התכוונתי שאני מגישה ערומה לידך," אמרתי. המשפט הזה גרם לי להסמיק באדום לוהט כל כך שהרגשתי את החום שלו לכל אורך הצוואר. "אני מרגישה שאני לא יכולה להסתיר שום דבר, שאתה מכיר אותי כל כך טוב. אני לא רוצה להסתיר דברים, ותאמין לי, זה דורש לא מעט מלחמות..."
"אני לא חשב שאני יכול לסכם את הרגש שלי בשלוש מילים פשוטות," אמר פתאום, "הרגש שלי אלייך לא פשוט בכלל."
"אני חושבת שהמצב הזה לא פשוט בכלל," אמרתי, הד לדבריו.
"אני לא יכול להתווכח עם זה," הוא מלמל ונראה כאילו הוא נקרע מבפנים, "אבל אל תראי את הרגש הזה כמשהו רע. רגש כזה אף פעם לא יכול להיות רע."
"אני לא רואה אותו כמשהו רע, פשוט כמשהו שמסבך את העניינים," הודיתי.
לשנייה אחת פניו התעוותו בכאב וידעתי שפגעתי בו.
"אבל אי אפשר לבחור... לא באמת," המשכתי, "אני חושבת שאני ואתה... שאנחנו ההוכחה לזה."
"אני יכול?" הוא שאל ותוך כדי גופו נע לעברי.
"אני לא יכולה..." התחלתי, ובתגובה כתפיו נשמטו במכה והיד שלו החלה משתחררת מהאחיזה שלי. התגובה שלו הייתה כל כך מהירה שבקושי הצלחתי להשלים את המשפט והוא כבר היה נעלם.
"... אני לא יכולה..." המשכתי והידקתי את האחיזה בכף ידו, "לומר לך שאני לא חושקת בזה בדיוק כמוך. הלוואי ויכולתי שלא לרצות. אבל אסור לי, זה לא הוגן..." נאבקתי להוציא את המילים האחרונות שבקעו מגרוני בחנק. נלחמתי בדחף הפנימי שלי להצמיד את שפתיי לשלו, לנשק אותו, להרגיש את הנשימות החמות שלו בפי. עיניו שיקפו כאב וייסורים והייתי בטוחה שהעיניים שלי שיקפו תחושה זהה.
"אתה מבין אותי?" שאלתי. דמעה אחת זלגה במורד לחיי ואחריה שטף של דמעות שהרטיבו לי את הפנים. מרוב שהקמטים במצחו העמיקו הייתי בטוחה שהם יוטבעו בעורו.
הוא מחה במהירות את דמעותיי ונישק את הלחי הרטובה שלי בכמה מקומות.
"אני לא רוצה שתבכי. אל תבכי אף פעם," מלמל והעיניים שלו נראו קרועות. "אני מבין אותך. אני טיפש שבכלל הצעתי את זה. אני מצטער." הוא נישק את כפות ידיי וחייך אליי, "לא אעשה זאת שוב, אני מבטיח," הוא עצר לרגע והביט בי בעיניי הדבש שלו, "אבל תמיד תזכרי... אני פה."
"גם אני... פה" גמגמתי.

עדי כהן עקוב אחר עדי
שמור פוסט
לשיר זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
משהי שכותבת
משהי שכותבת
מקסים
הגב
דווח
כותבי החודש במגירה
עדי כהן
קטע מוזר שכזה
קטע מוזר שכזה
מאת: עדי כהן
ציפייה
ציפייה
מאת: עדי כהן
מרגש
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי