כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1

יש הזדמנות שניה לרושם ראשוני

רק תן סיכוי וזה יקרה

לפני כמה חודשים קרה לי דבר מזעזע - פגישה עם בנאדם שלא הכרתי מעולם הצליחה לשנות בי את כל התפיסה שלי לגבי אנשים. סוג של! AHA MOMENT, מהרגעים שבהם לא צריך לקרוא, ללמוד ולשנן, אלא פשוט מבינים וזה נטמע בך.

פה ושם בנאדם זוכה לקבל 'כאפות' שמעירות אותו מההיפנוזה העמוקה שהוא הכניס עצמו לתוכה ואז הוא באמת יכול לשנות את עצמו..
אנחנו חיים בתוך עצמנו כל הזמן, לא יכולים לצאת החוצה לכמה שעות ואז לחזור עם תובנות... אלא אם דורסת אותנו משאית. מוות קליני. המנהרה למעלה, והופ חזרנו לעצמנו אחרי החופשה הקצרה הזו, כשעל הדרך פגשנו את סבא וסבתא. נראים אותו הדבר.

זה היה ביום שני בשבוע. ישבתי לפגישת עסקים עם אדם חנוט בחליפה בן 40, הכל טיפ טופ אצלו, אין אפילו זיף אחד לא במקום, בושם עדין, מזוודה, הכל מתוקתק. נראה לי כמו תבנית של השמוק הרגיל שעובד מ9 עד 5 ואז חוזר למשפחה שלו, אולי פעם בשבוע מתאמן בחדר כושר, יום אחר נפגש עם המאהבת, יום אחר הולך לפנטז על רכב חדש בסוכנות ולנסותו עם הידיעה שהוא עושה זאת סתם בשביל ההרגשה שהוא יכול.

הכל שגרתי בקיצר. שמתי אותו בתוך קטגוריה מאוד ברורה בראשי. אני אוהב לעשות את זה, אני שופט אנשים ולפי הכרעת הדין יודע איך להתנהג איתם, אבל אוי כמה טעיתי הפעם. וכמה טעיתי בכלל. מסתבר שגיליתי על הדרך את אחת הסיבות לכך שלא הצלחתי ליצור קשרים משמעותיים בחיי.
דיברנו בפגישה על ענייני הא ודא. או דע. בדרך כלל בסוף הפגישה אני לוחץ ידיים ואחרי שהבנאדם יוצא גם דואג לשטוף אותם עם אלכוהול נוזלי. כן ג'רמופוב, כן גאה בזה. לחצנו ידיים והוא הסתובב ושאל - "בא לך לצאת לבירה ולנשנש משהו?"

הופתעתי. הייתי בשוק כמה שניות, בגלל שקודם כל אני לא מכיר את הבנאדם, ושנית משום שהפגישה היתה טכנית וקרה. עברו לי בראש מחשבות שאולי הוא הומו בארון ובא לו לנשנש אותי ולא טאפאס במסעדה, עברו לי מחשבות אנטי סוציאליות בראש, אבל משום מה הפעם החלטתי להרגיע את המחשבות האלה, לומר לעצמי למה לא קיבינימט, תהיה נחמד פעם אחת בחייך לאנשים, והשבתי לו - "יאללה, אני סוגר פה את כל העניינים ונלך"

ישבנו במסעדת הטפאס למטה. כשאתה עובד בקומה ה50 כל העולם נמצע למטה. חששתי, עדיין במוד האנטי סוציאלי שלי, המוח שלי זרק לי עוד כל מני חששות לגבי המניעים שלו, ועכשיו מלבד ההומוסקסואל, הצטרפו ספקולציות אחרות, כמו נוכל, שרלטן, מכיר מישהו או מישהי מעברי. המוח המזויין לא נותן לי מנוח. רק לאחר שעת שיחה ארוכה במסעדה בה דיברנו על הכל התרככתי וגיליתי שהוא פשוט בנאדם נחמד שרוצה לדבר עם אנשים! הולי פאק, לא כולם כמוני מסתבר.

כל הדמות שבניתי בראשי במשרד לגבי אותו אדם התפוגגה כמו ערפיח ביום מזוהם במיוחד וגיליתי בנאדם שונה ממה שחשבתי- עם אישיות ואופי מיוחד, חוויות ממקומות שלא הכרתי, ולכל סיפור שסיפר התווספו שמות, פרצופים, רגשות. האיש ארג בפניי טלית צבעונית מהחומרים שמרכיבים את חייו בדרך כזו שהצלחתי לדמיין את העולם מתוך נקודת מבטו, את הכאב שהוא חווה בחייו כתוצאה מכך שהוא תמיד ריצה את אביו, את האהבה הנכזבת הזו בעברו, את השמחה שחש כשגילה שאישתו בהריון לאחר טיפולי הפוריות המרובים... ועל כל סיפור שסיפר השבתי בחוויה מתוך עולמי, זכרון דומה, רעיון, מחשבה לגבי העניין.

ישבנו שעתיים במסעדה הזו עד שהגיע השלב בו טפחנו אחד לשני על השכם ויצאנו איש איש לביתו. יש מצב שהרווחתי חבר? יש מצב, אני כבר לא יודע מה זה בכלל אומר חבר. חברים מבחינתי היו עד היום אנשים שהכרת בשלב כלשהו בחייך והם נגררו איתך כמו חולצה ישנה שאתה לא רוצה לזרוק ואיכשהו הם איתך למרות שכבר אין לך על מה לדבר איתם ואתה שואל את עצמך למה הם בכלל חברים שלך?

מה שבאמת זיעזע אותי היתה התחושה הזו שהאופי שלי די דפוק. יש לי חרא של התנהגות כלפי אנשים, גם אם אני מנומס, מחייך ונחמד איתם, בראשי הם פסולים. הרי אני מעדיף לבצע הכללות מאשר להכיר אנשים לעומק במציאות ותופס אותם כנטל רגשי. כל חיי אני קורא ספרים ולומד על טבע האדם ומנסה להבין מה הם רוצים ולמה הם מתנהגים איך שמתנהגים.. כשבפועל אני בכלל סולד מטבע האדם.. וזה בגלל שאני לא מאפשר לעצמי להכיר אנשים לעומק ולהבין שיש חיים שלמים מאחורי כל בנאדם.. ולא סתם דמות רדודה ושטחית.

אולי בגלל הפחד שלי להכיר אנשים לעומקם אני מעדיף להגחיך אותם בראשי, לכווץ אותם לדמות סטריאוטיפית כלשהי, ועל ידי כך להמנע מלתקשר איתם ברמה יותר אישית ואז עוד להתלונן על בדידותי. זה דפוק.

יש מסקנה, קשה, והיא לנסות להכיר אנשים טוב יותר, להתחבב, לא להיות חשדן כל כך, לתת הזדמנות לעוד אנשים להכנס לעולמי הצר. יש מצב שזה ישתלם בסופו של דבר.
וכל המגילה חסרת הפסקאות הזו אינה מניפסט, סתם אגד של מחשבות שהרגשתי צורך לתמלל לפני שישטף עם רדת החשיכה ובואו של יום אחר.

מקריח מהצדדים עקוב אחר מקריח
שמור פוסט
לשיר זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מישהי שלך
מישהי שלך
חחחח אנשים כמו מי שתיארת כאן בטקסט אני בדרך כלל רוצה להרוג, תודה שנתת לי להיזכר שכן יש להם איזשהו רגש קיים לאחר :)
הגב
דווח
מקריח מהצדדים
מקריח מהצדדים
יש רגש. רק שלא תמיד קל למצוא אותו (:
הגב
דווח
כותבי החודש במגירה
מקריח מהצדדים
זאת מהאתר
זאת מהאתר
מאת: מקריח מהצדדים
לילה אחרון בשיקגו
לילה אחרון בשיקגו
מאת: מקריח מהצדדים
בוגדת.
בוגדת.
מאת: מקריח מהצדדים
חיים נעליים
חיים נעליים
מאת: מקריח מהצדדים
המדורגים ביותר
ליאור שלי .
ליאור שלי .
מאת: SAHAR ..
זרקתי אותך
זרקתי אותך
מאת: זאב בודד
המחשבות.
המחשבות.
מאת: Yasmin Ilgaev
לעולם שלי .
לעולם שלי .
מאת: SAHAR ..
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף