כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
2 2

זיפים

בחיים, הגלגלים מסובבים את כולם.

אני מסתכל במראה, על שיער הפנים שלי שרק התחיל לגדול. אני מלטף את פניי ורואה את עצמי בעוד כמה עשורים, תוהה כמה קמטים וצלקות יתווספו לי על הפנים. הזיפים שרוב הגברים אליהם מייחלים, צצו לי עוד ממזמן על הפנים, למרות שאותם לא רואים. כל מי שרק מתקרב אליי מספיק קרוב, נדקר מהם, בדיוק כמו זו שניסתה לנשק אותי באותו הלילה השיכור.

למדתי מהחיים האלו שאתה לא צריך להסתובב עם חרב כדי שידעו שאתה לוחם, אתה לא חייב להיות עם חליפת ג'ודו כדי להגן על עצמך. אתה צריך למכור ביטחון עצמי שקרי ותוקפנות בכל רגע נתון, כדי שאף אחד לא ישים לב שאתה שביר וחלש. אז גידלתי לעצמי זיפים שאיש לא רואה, וכל מי שרק מנסה להתקרב קרוב יותר מידי, נפגע מהם.

הימים האלו שאין לך כח אפילו לעצמך, גורמים לך לגלח את אותם הזיפים, להוריד את הראש ולהצית אש בעיניים שתכפה עלייך מפני פגיעות. "מתי אלמד לבחור נכון" אני שר בדיוק כאשר המילים מתנגנות, לפעמים בא לי פשוט להניח בצד את כל הכאב העוטף, את הכוננות המהירה לכל תרחיש שרק יקרה, למרות שאמצא את עצמי שוב פעם מחדש לא מספיק מוכן.

בגדול, אני שוב בוטח באותן הדרכים שלי שהובילו אותי למקומות שלא נכונים עבורי. גם אם זה פגע, גם אם זה שינה, אני תמיד מוצא את עצמי מקווה שהפעם זה יעבוד. אני מוצא את עצמי שוב מנסה לחזור אל אותם הרגעים ששירים נגעו בי, שמילים שינו אותי, שתחושות בראו אותי מחדש. אבל אני שוכח שבחיים שלנו יש תערובת של רגשות שמגיעות רק פעם אחת, ואותה התערובת הזאת לא חוזרת על עצמה, היא לא מגיעה. אנחנו תמיד מנסים לשחזר את הרגעים האלו שהפכו לנו את הבטן, במקום ליצור רגעים ותחושות חדשות שעוד לא חווינו.

עיניים בורקות, מקשיבות. תקשיב לכאלו שראו דבר או שניים בחיים, וזה עדיין בסדר לא לגדל זיפים, לחזור על אותן הטעויות של אחרים. כי לפעמים, רק אחרי שאנחנו חווים אנחנו מבינים, למה אחרים הצטערו על אותם הרגעים. ראיתי את הדבר הכי קרוב אליי בעולם, מנסה להישען עליי כשאצלי אפילו אין מקום. אני מחזיק אותה חזק, בלי מילים, כי היא כבר לא מאמינה בהן. ראיתי אותה לוקחת סביון ולוחשת משאלה, ראיתי אותה מתכוונת ומתפללת לעתיד טוב יותר. בכל כוחה.

אז גילחתי את הזיפים מפניי, כבר לא דוקר את מי שמנסה להתקרב. לא נותן לחוסר הביטחון לתקוף כל מי שרק מתקרב. התחלתי ללכת, ולטעות. התחלתי לחוות ולחיות, התחלתי לנשום. אני שואב מעצמי כוחות, מאותן הפגיעות, מאותן המילים והשנאה העצמית. מאותם הרגעים בהם החיים הסתכלו לי בעיניים. הנחתי את ידה על ידי, ונשמתי ביחד איתה.

SHALEV PERETZ עקוב אחר SHALEV
שמור פוסט
לשיר זה 14 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
הוֹדָיָה
הוֹדָיָה
״אני שוב בוטח באותן הדרכים שלי שהובילו אותי למקומות שלא נכונים עבורי״
כל כך התחברתי , אתה פשוט כל כולך מלא ברגש ובהבנה.
הגב
דווח
Liav A
Liav A
אחרי זמן רב שלא ביקרתי באתר,
אני שמח לשוב ולקרוא אותך.
אלוף!
הגב
דווח
Just Liel
Just Liel
איי איי איי.. שלו ❤
אחרי שבועיים של עומס בעבודה התפנתי סופסוף לקרוא קצת וישר חיפשתי פוסט חדש שלך.
התגעגעתי למילים, לרגשות, לצמרמורות שאתה מעביר בקלילות כאילו בסהכ כתבת סיכום שיעור.
כל טקסט שלך הוא מסע פנימי שגורם לנו להסתכל עמוק בתוכנו בשחור שבפנים ולבחון את החיים שלנו לטוב ולרע.
כל הקליפות והחומות והזיפים שאתה מדבר עליהם.. לכולנו יש כי כולנו נפגענו מתישהו בחיים וכולנו מנסים להגן על הלב השבור שלנו. ואתה.. אתה תמיד מצליח לספר את הסיפור שלך, שלנו, בפשטות, בגרות, המון ביקורת שיפוטית כלפי עצמך כלפי הסביבה אבל בד בבד גם קבלה וחמלה ותקווה לעתיד טוב יותר, לשיפור של האדם שהיינו אתמול.
תודה לך על כל טקסט על כל שיתוף שזה לא דבר קל.
וכמו שאומר אמיר דדון שבאמת נצליח לבחור נכון.. שנדע את מי לשמור במעגל סביבנו ואת איזה מהקוצים להוציא מחיינו.
הגב
דווח
טען עוד 11 תגובות
כותבי החודש במגירה
שמחה
לחיות דרך האהבה שלך
לחיות דרך האהבה שלך
מאת: Anael Gutman
רחוק מכולם
רחוק מכולם
מאת: Yasmin Ilgaev
את כמו גיטרה
את כמו גיטרה
מאת: Kipod Kipod
מרגש
חיבוק
חיבוק
מאת: סנופקין .
רגש ביד
רגש ביד
מאת: SAHAR ..
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi