משוגעת עם תעודות
"יש לך ראש פסיכי."
"ש לך ראש פסיכי." הוא אמר לי.
"סליחה?" שאלתי בעלבון. הדבר הראשון שקפץ לי לראש הוא זיכרון ילדות צורב שבו אני עומדת במרכז המעגל, וכל התלמידים בכיתה מצביעים לכיווני וצועקים לי "את פסיכית!"
"זו מחמאה." הוא אמר וחייך.
"יש לך ראש משוגע, יצירתי, חוצה גבולות. זה טוב." הוא הניח בעדינות יד על כתפי.
ואני, שעדיין הרצתי בראשי את הזיכרון המר ההוא מהיסודי, לא הצלחתי להבין אותו.
"אני לא פסיכית." אמרתי ומיד ניערתי את עצמי מאחיזתו. "איך אתה יכול לומר לי דבר כזה?" הרמתי את קולי.
"להיות נורמלי זה משעמם." הוא שוב חייך אליי.
"זה עדיף על זה שגידו לך שאתה חולה נפש." משכתי בכתפיי.
הוא עיקל את שפתיו בעצב.
"את יודעת עד כמה נורא זה לשמוע מכולם "אתה משעמם אותי, תעשה עם עצמך משהו? גם אני חשבתי שלהיות נורמלי זה כיף, אבל הבעיה היא שאנשים תמיד ישפטו אותך- על שיגעון, ועל נורמליות, על משקט ועל רעש, על אומץ או על פחדנות. הסוד הוא פשוט לעשות מה שטוב לך."
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
