מסכות
אלו היורדות בלילות
אתה פותח את הבוקר עם קפה חזק שיעיר אותך אחרי שעברת עוד לילה מלא במחשבות וריק משינה אמיתית.
אחרי עוד לילה שהזמן עבר בלי להרגיש, כשהשינה היא בגדר המלצה והמחשבות שרצות בראש לא עוצרות ולא מתעייפות.
בשעות האלה, כשהראש מריץ את כל התקופה שעברה, התקופה שבה הכל הרגיש נכון, כשהכל היה ורוד, בדיוק בשעות האלה, הדמעות לא מאחרות להגיע..
הזכרונות צפים, הגעגועים למה שהיה ולא יחזור מתעצמים, ואתה נותר לבד בין השמיכות כשמבחוץ הכל נראה רגוע ובפנים מתחוללת אצלך מלחמה.
בדיוק ברגעים האלה, כשאתה לבד עם עצמך, יורדות כל המסכות ואתה מרשה לעצמך לכאוב - את האנשים שהלכו ולא יחזרו, את האכזבות שספגת מאנשים, את הפגיעות ואת שברונות הלב.
וכשמגיע הבוקר אתה עוטה על עצמך פנים אחרות, פנים שמסתירות את הלילה שעבר ואת הכאב שבליבך, פנים שמחות יותר, פנים שמספרות לעולם כמה שטוב לך וכמה שאתה מאושר.
ואחרי עוד לילה של מלחמה בין הסדינים, אתה שותה קפה חזק שיעיר אותך, וכששואלים אותך מה איתך ואיך אתה, התשובה היא תמיד "הכל בסדר" כי למדת לשקר, אם כדי להסתיר ואם כדי להאמין בזה בעצמך, וכשמגיע שוב הלילה אתה יודע, גם הלילה לא תישן.
שלח תגובה
