אל תשאיר אותי ריקה
איפה הלב שלי? פתאום הפסקתי להרגיש אותו...
באמצע הלילה מתחת לפוך ביקשתי מאלוהים בדמעות ״אל תשאיר אותי ריקה.״
זה היה אחד מאותם הרגעים בהם הפסקתי להרגיש, אחד מהרגעים בהם אני שוב מתחננת אליו שתישאר בי צלם אנוש.
זה קורה לי כל כמה שבועות כשאני מגיעה לנקודה בחיים שלי ומנסה להבין מה המשמעות או המטרה שלהם. בדרך כלל אני מתקשה למצוא את התשובה.
אני לא בנאדם פסימי או דיכאוני, מי שמכיר אותי יודע שאני בחורה אופטימית עם שמחת חיים בשמיים. אבל יש לי נפילות, וכשאני נופלת, אני נופלת חזק.
זה כאילו שהלב שלי בוגד בי, הוא מסרב להרגיש. ואני רוצה כל כך שהוא ירגיש אבל הוא לא מרגיש.
מה הבעיה בי? אני באמת לא מבינה.
למה כל פעם שאני מכירה בחור ממש חמוד לא קורה לי כלום?
והיו לי כבר כמה דייטים עם בחורים חמודים שלא הזיזו לי את הלב אפילו במילימטר.
זאת אומרת, יש חיבור, יש על מה לדבר וכיף לי, מגיע הרגע של הנשיקה ו... כלום. זה לא עושה לי כלום.
אני לגמרי ריקה.
למה?
למה אני לא מצליחה להתאהב באף אחד? למה אני קמה בכל בוקר לעוד יום שגרתי שאין לו תכלית? למה תמיד הכל אותו הדבר? כאילו החיים שלי חוזרים על עצמם, הם תקועים בריפיט.
ובבקשה אל תגידו לי שזאת רק תקופה שתעבור, שאני עוד אכיר את האחד שלי או שהחיים שלי משמעותיים כי יש לי תפקיד בעולם ובלה בלה בלה. אני כבר יודעת את כל זה אז אין צורך לנחם אותי.
אבל זה עדיין קשה להתמודד עם המועקה הנוראית הזאת, ומה שיותר גרוע זה שאני לא מצליחה לשלוט בה.
השבתות הן הכי ריקות.
בכל שבת אני נשארת ערה בלילה, מתקשה להירדם מרוב כל כך הרבה מחשבות ותהיות, מניסיון להבין מה קורה לי.
אני מנסה להבין, איפה הלב שלי? פתאום הפסקתי להרגיש אותו. הוא קיים, זה בטוח, כי אני שומעת אותו פועם. אבל אני מרגישה רק חלל ריק במקום שבו הוא אמור להיות, כמו חור.
והחור הזה... הוא כואב.
כל המצב הזה מבלבל אותי לגמרי כי אני מרגישה לא אני. כשאני מגיעה לנקודת השפל הזאת, אני לא אני. ואני מתגעגעת לעצמי.
אני מחפשת איזושהי דרך לחזור אחורה, לחזור להרגיש, אבל אני לא מצליחה. אז אני שוב מוצאת את עצמי בלילה מתחננת לאלוהים, מתחננת ובוכה,
״בבקשה, רק אל תשאיר אותי ריקה.״
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
