כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1

משוגעת

חיי כמושגעת. הסיפור של איך הגעתי לאיפה שאני היום וכיצד זה השפיע עליי בחיים.

היי אני *** ואני משוגעת
כן זה נכון, שמעת נכון
אני משוגעת!
אני כרגע כותבת את זה מתוך בית חולים לחולי נפש
ואם בא לך לשמוע איך הגעתי לפה?
פשוט תמשיכו לקרוא
הכל התחיל מאז שאני קטנה. לא סבלתי ללכת לבית ספר, לא סבלתי את התלמידים. אבל מה שאהבתי, זה את הציונים.
את התחושה שיש כשאני מקבלת 100
נכון, אני יודעת שזה מטומטם
מה לעשות? ככה הרגשתי שווה.
תמיד הרגשתי הילדה המכוערת של הכיתה, זאתי שלא אוהבים,
שנחשבת פחות מגניבה או קולית
אז ההערכה העצמית שלי ירדה ומצאתי נחמה בציונים.
חשבתי לעצמי, אם אני לא יפה בחיצוניות או לא שווה בכלל
אז שיהיה דבר אחד שאני טובה בו ובחרתי להתמקד בלימודים.
אז זה מה שעשיתי. כל הזמן ניסיתי להוציא ציונים גבוהים, גדולים עד שזה השתלט לי על החיים.
ילדה בכיתה ו'מפחדת ממבחן.
זה הפך להיות "מושא אהבתי" נקרא לזה ככה.
הרצון, הרדיפה, אחר הציון, אחר השלמות, פשוט הרג אותי לאט לאט. אז כל פעם שהיה מבחן הגוף שלי גם היה מרגיש לא טוב.
בחילות הקאות ומה לא?
זה הגיע למצב שלא רק הנפש שלי פוחדת ממבחנים אלא גם הגוף שלי, וככה זה הלך כמה שנים כל פעם שהיה מבחן הייתי נשארת בבית כי לא הייתי מרגישה טוב ונגשת למועד ב'.
ואז בחטיבה, קרה המשבר, אני לא הלכתי כמה ימים ואפילו שבועות, וההורים שלי צרחו עליי כל יום למה לא החכתי לבית ספר. אז פשוט נכנענו והלכנו לטיפול. בתחילת הטיפול שאלו אותי שאלות של האם אני אובדנית? האם ניסיתי אי פעם להתאבד?
ואמרתי שלא ושבחיים לא אחשוב על זה אבל המחשבה רק חלחלה אט אט עד שהיא התרפצה.
זה היה יום שישי שוב ההורים שלי צרחו עליי למה לא הלכתי לבית ספר והרגשתי שאני מאכזבת את כולם, שאני כלום, אפס.
סתם מבזבזת אוויר לנשימה.
החלטתי שמספיק, כולם סובלים בגללי ושאני לא שווה כלום.
אז החלטתי להתאבד, לקחתי 7 כדורים והלכתי "לישון".
בסופו של דבר זה לא עבד ואני קמתי מבוהלת וסיפרתי להורים שלי. מה שאף אחד לא יודע זה ששבוע לפני ניסיתי גם אבל עצרתי את עצמי באמצע.
אז החליטו שאני לא אלך לבית ספר
שזה היה בשבילי פרס, אבל בדיעבד זה לא היה נכון ורק שקעתי ושקעתי יותר ויותר בתוך הדיכאון שלי.
אני הייתי הולכת למטפלת שלי פעם בשבוע פורקת את מה שעל ליבי איך החברות שלי באותה תקופה נטשו אותי כי הם לא ידעו על זה כלל, איך שמרתי טינה להורים שלי על העלבונות הקטנים שהם אמרו לי ואיך זה השפיע עליי עד היום. כך זה היה כל שבוע במשך חודשיים עד שהחליטו שאחזור לבית ספר אבל עדיין התאכזרו אליי אז החלטתי לעבור, ובסוף אותה שנה עברתי למקום אחר. חשבתי לעצמי שאולי אמצא מקום יותר טוב, אבל טעיתי. גם פה התנהגו אליי מגעיל בגלל שאני לדשה וצחקו עליי והפסקתי להגיע.
אז המטפלת שלי וויתרה והחליטה להכניס אותי לבית ספר שנמצא בתוך בית חולים לחולי נפש בוא נקרא לזה בית ספר למשוגעים. מגיעים כל יום בשמונה והולכים בארבע אחר הצהריים. בהתחלה חטפתי שוק, מהאנשים, מהמקום.
אבל מתרגלים למקום בסופו של דבר. זה לא מפחיד כמו שחושבים שזה בסרטים.
זה שונה וזה מקום זמני כדי להירגע.
וזה מה שעבר עליי בשנתיים האחרונות.
ועכשיו אני קרובה לסיום שלי בתוך הבית ספר למשוגעים הזה ואני מוכנה להתחלה חדשה.

אני מקווה שהצלחתי להתחבר לך ללב, בכל זאת זה הסיפור שלי וזאת אני.
אני משוגעת.

משוגעת לחלוטין עקוב אחר משוגעת
שמור פוסט
לשיר זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגירה
מרגש
אדם מכור
אדם מכור
מאת: Noname .
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
כשראיתי אותך
כשראיתי אותך
מאת: כותב מהלב .
ההשתקפות שלנו במראה
ההשתקפות שלנו במראה
מאת: שבורת כנף
פוסטים אחרונים
עדיין אוהבת...
עדיין אוהבת...
מאת: אסתי בר
כל אחד היום
כל אחד היום
מאת: הוֹדָיָה
קציר
קציר
מאת: Gil Vop
שונאת התחלות חדשות.
שונאת התחלות חדשות.
מאת: אחת שיודעת .
מומלצים מהספרייה
טוב לך איתו?
טוב לך איתו?
מאת: SHALEV PERETZ
היי. פרק 21- "לילה טוב"
היי. פרק 21- "לילה טוב"
מאת: Noa Binski
תסמונת הלב השבור - פרק 3
תסמונת הלב השבור - פרק 3
מאת: בחורה מתוסבכת
כל הגברים אותו דבר 9 - תדבר איתי
כל הגברים אותו דבר 9 - תדבר איתי
מאת: shir shir